זירת התודעה היא חלק בלתי נפרד משדה הקרב

אנו חיים בעולם שמורכב משפע של מידע שזורם בעשרות צינורות: מדיה חברתית, מדיה מסורתית, ואף אנחנו הפכנו בעידן הטלפונים הניידים לסוג של דווחים. כאשר המידע מהמלחמה (הכל כך צודקת שלנו) בעזה מגיע לערוצי התקשורת ברחבי העולם, היכולת היום להכיל את ההקשר הרחב, ואת האסון שפקד אותנו בֿ־7 באוקטובר - נמוגה.

וכך, סרטונים המראים פגיעה בבתי חולים בעזה, כמו הפגיעה בבית החולים בחאן יונס, מובילים לכותרות שתמיד ייפתחו במילים "הרוגים בתקיפה ישראלית בעזה". וכידוע - מה שתופס את מבט הקוראים הוא כותרות ותמונות.

הפרטים לא חשובים

אין לי ספק שצה"ל נוקט אמצעי זהירות רבים כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, אבל זה לא נתון שמעניין את העולם. מספיק קליפ של 20 שניות של פעוט עזתי כדי לגבש תפיסה, שלפיה ישראל מובילה מדיניות הרעבה מכוונת בעזה. הפרטים המדויקים לא חשובים, בוודאי כאשר כלי תקשורת בינלאומי מעונין להוביל אג'נדה אנטי־ישראלית.

באותו הקשר, נכון עשה דובר צה"ל בפרסום הודעה הכוללת שני פרטים חשובים: הראשון, כי הרמטכ"ל הורה לתחקר את אירוע הפגיעה בבית החולים בחאן יונס; והשני, הבעת צער על מות חפים מפשע. התגובה המהירה לא השפיעה על השיח בתקשורת הבינלאומית, אבל היתה נדרשת לנוכח הסיקור הרחב. כעת נדרש לאתר מידע מודיעיני, אשר יתמוך בצורך של פעולת צה"ל, ולהציגו לעולם במהירות האפשרית. זירת התודעה היא חלק בלתי נפרד משדה הקרב, וגם בה יש להילחם ללא הפסקה ובמלוא העוצמה.

נוסף על כך, מלחמת התודעה לא מסתיימת על מסכי הטלוויזיה. יש לה היבט נוסף, הרבה יותר משמעותי: הזירה המדינית. מאז 7 באוקטובר התוודענו למנהיגים בעולם שהתבטאו באופן שאינו מחמיא לישראל (בלשון המעטה), כאשר צפו בתמונות או בסרטונים אשר מבחינתם היו אותנטיים ומבחינתם צולמו על ידי עיתונאים אובייקטיביים. ברגע שזירת התודעה משפיעה על מדיניות החוץ שאותה מאמצות מדינות כנגד ישראל, הדבר מוביל לצונאמי של בידוד מדיני, אשר שיאו עוד לפנינו: מופע פתיחת האסיפה הכללית של האו"ם, שיתקיים בחודש הבא.

תמונות קשות מעזה

גם כאשר גדול ידידינו, נשיא ארה"ב, שמדבר עם נציגי התקשורת כמה פעמים בשבוע ונשאל על המלחמה בעזה, חוזר ואומר כי "צריך לסיים את זה", אין לי ספק שבזכרונו חרוטות תמונות קשות מעזה.

אני לא תולה תקוות בכלי התקשורת הבינלאומיים שיגיע יום והם יהפכו את עורם, ולכן אין לנו אלא לסמוך על עצמנו. שיתופי הפעולה הקיימים בין דובר צה"ל, משרד החוץ, מתפ"ש וגופים אחרים הם מצוינים, אבל לא מספיקים.

יש לארגן מחדש את מטה ההסברה הלאומי ולחמש אותו בתקנים, לאייש אותו במיטב המוחות היצירתיים, להכניס יד לתקציב המדינה ולאפשר מקורות תקציביים נדיבים ולבצע התאמה לאתגרים הנוכחיים.

אין לנו ברירה אחרת, אלא להילחם בשדה הקרב התודעתי לפני המלחמה, במהלכה ולאחריה, ולדברר את צדקת דרכנו.

הכותבת היא מנכ"ל הוועד היהודי־האמריקני (AJC) בישראל ודוברת צה"ל לתקשורת הזרה לשעבר