זום, ממ"דים וקשרים אסורים: אילו מין אזרחים גדלים בכיתות הלימוד שלנו?

עננת קשרים אסורים תלווה את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו. עוד ועוד סיפורים על מורים ומורה, שבניגוד לכל כלל ואתיקה, ניצלו קטינים למימוש תאוותיהם. כשהורים שולחים את ילדיהם הרכים לבתי הספר ולגנים, הם חייבים להיות בטוחים שהילדים שלהם מוגנים, ירחיבו דעת ויקנו ערכים.

גם בלי קשר לפרשיות האחרונות מערכת החינוך אינה תפארת היצירה. יש בה מורות ומורים מצוינים, שרואים בעבודתם שליחות אמיתית. הם משקיעים בעבודה, בתלמידים ובהקניית ידע לעצמם ולתלמידים. אך גם הם רואים את ההידרדרות של המערכת ועומדים חסרי אונים. אשוב ואומר שמורות ומורים, גננות וצוותי רפואה, לצד עובדות ועובדים סוציאליים, ושורה של מקצועות מן הסוג הזה, צריכים לקבל את המשכורות הכי גבוהות במשק. המשכורות הן מגוחכות, אפילו לעומת עובדי הייטק בשנה הראשונה לעבודתם, והדבר גורם לכך שלא האנשים הטובים ביותר הופכים למורים.

לצד זה עברו על תלמידי ישראל חמש שנים מזעזעות. זה התחיל במגפת הקורונה, שהביאה לסגרים וללימודים בזום, השקולים לשריקה ברוח. הילדים חוו במהלך שנות הקורונה ריחוק חברתי ופגיעה בכל הסדר החברתי הקיים. חלקם גם התמכרו לתחושת הלבד עם משחק הרשת "פורטנייט". דווקא שם הם מצאו חברים, כולל מעבר לים.

כשנפטרנו סוף־סוף מהקורונה האימתנית, שהפכה לעוד שפעת זדונית, הגיע 7 באוקטובר 2023. מבוגרים וילדים פגשו את הרוע הטהור. מבוגרים התקשו להתמודד עם מה שקרה. אנשים שראו דבר אחד או שניים בחייהם לא הצליחו להסביר איך זה קרה וכיצד כ־250 מאזרחי ישראל נחטפים לעזה, בידי ארגון טרור, ולמרות מלחמה ארוכה שבעצמה גבתה חיים של כ־900 חיילים, עדיין 50 חטופה וחטופים נמצאים שם. ואין דרך לתווך זאת לילדים ולנערות ולנערים.

ואיך מסבירים לילדים רכים למה רצים לממ"ד. ולמה הם רואים בטלוויזיה שכל כך שונאים אותנו בעולם. ומאחר שהם חשופים לרשתות החברתיות ובדרכם צורכים אקטואליה, מה עונים להם כשהם שואלים על המלחמה, הפיגועים, הכעס שנמצא בכל מקום, השנאה בין חלקי העם.

אילו מין אזרחים יגדלו כאן עם מה שעברו בחמש השנים האחרונות? הם יאמינו במדינה? יתייצבו לדגל כשייקראו? או שיחפשו כל דרך להגיע ל־8200 כדי להבטיח את עתידם בארץ ובחו"ל?

האם הורים ישלחו את ילדיהם לקרבי בידיעה שהממשלה הנוכחית עושה כל שביכולתה שהמלחמה תימשך לעד? אם נוציא מהמשוואה ילדים קטנים, אף שגם הם לא מפסיקים לשאול, הרי הגילים שצריכים לשים אליהם לב הם אלו שהיו בני 13-12 כשהחלה הקורונה, ובני 16-14 בטבח אוקטובר. הם חושבים ומעורבים, וחלקם בעוד רגע מתגייסים.

אז נכון שלהורים ולחינוך ולערכים שהם סופגים בבית יש משמעות והשפעה, אבל בעידן שבו אנו חיים, כשההורים עובדים שניהם, עיקר החינוך נעשה במסגרות החינוכיות. משאבי המדינה צריכים להיות מופנים לשם. לטיפול ולטיפוח של אותם נערות ונערים, שלימים יהיו שכבת הניהול האזרחי והצבאי שלנו. כי בנפשנו היא.