"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

זום, ממ"דים וקשרים אסורים: אילו מין אזרחים גדלים בכיתות הלימוד שלנו?

עם פתיחת שנת הלימודים, מתברר שעל תלמידי ישראל עברו חמש שנים מזעזעות • מהקורונה שהביאה ללימודים בזום השקולים לשריקה ברוח, דרך הטבח שבו פגשו את הרוע הטהור • הגילים הקריטיים, אלו שהיו בני 12-13 כשהחלה המגפה ובני 14-16 באוקטובר, בעוד רגע מתגייסים - אבל האם הם יאמינו במדינה ויתייצבו לדגל?

,עודכן
0השמעה
פתיחת שנת הלימודים תשפ"ה, צילום: יהושע יוסף

עננת קשרים אסורים תלווה את פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו. עוד ועוד סיפורים על מורים ומורה, שבניגוד לכל כלל ואתיקה, ניצלו קטינים למימוש תאוותיהם. כשהורים שולחים את ילדיהם הרכים לבתי הספר ולגנים, הם חייבים להיות בטוחים שהילדים שלהם מוגנים, ירחיבו דעת ויקנו ערכים.

גם בלי קשר לפרשיות האחרונות מערכת החינוך אינה תפארת היצירה. יש בה מורות ומורים מצוינים, שרואים בעבודתם שליחות אמיתית. הם משקיעים בעבודה, בתלמידים ובהקניית ידע לעצמם ולתלמידים. אך גם הם רואים את ההידרדרות של המערכת ועומדים חסרי אונים. אשוב ואומר שמורות ומורים, גננות וצוותי רפואה, לצד עובדות ועובדים סוציאליים, ושורה של מקצועות מן הסוג הזה, צריכים לקבל את המשכורות הכי גבוהות במשק. המשכורות הן מגוחכות, אפילו לעומת עובדי הייטק בשנה הראשונה לעבודתם, והדבר גורם לכך שלא האנשים הטובים ביותר הופכים למורים.

לצד זה עברו על תלמידי ישראל חמש שנים מזעזעות. זה התחיל במגפת הקורונה, שהביאה לסגרים וללימודים בזום, השקולים לשריקה ברוח. הילדים חוו במהלך שנות הקורונה ריחוק חברתי ופגיעה בכל הסדר החברתי הקיים. חלקם גם התמכרו לתחושת הלבד עם משחק הרשת "פורטנייט". דווקא שם הם מצאו חברים, כולל מעבר לים.

כשנפטרנו סוף־סוף מהקורונה האימתנית, שהפכה לעוד שפעת זדונית, הגיע 7 באוקטובר 2023. מבוגרים וילדים פגשו את הרוע הטהור. מבוגרים התקשו להתמודד עם מה שקרה. אנשים שראו דבר אחד או שניים בחייהם לא הצליחו להסביר איך זה קרה וכיצד כ־250 מאזרחי ישראל נחטפים לעזה, בידי ארגון טרור, ולמרות מלחמה ארוכה שבעצמה גבתה חיים של כ־900 חיילים, עדיין 50 חטופה וחטופים נמצאים שם. ואין דרך לתווך זאת לילדים ולנערות ולנערים.

ואיך מסבירים לילדים רכים למה רצים לממ"ד. ולמה הם רואים בטלוויזיה שכל כך שונאים אותנו בעולם. ומאחר שהם חשופים לרשתות החברתיות ובדרכם צורכים אקטואליה, מה עונים להם כשהם שואלים על המלחמה, הפיגועים, הכעס שנמצא בכל מקום, השנאה בין חלקי העם.

אילו מין אזרחים יגדלו כאן עם מה שעברו בחמש השנים האחרונות? הם יאמינו במדינה? יתייצבו לדגל כשייקראו? או שיחפשו כל דרך להגיע ל־8200 כדי להבטיח את עתידם בארץ ובחו"ל?

האם הורים ישלחו את ילדיהם לקרבי בידיעה שהממשלה הנוכחית עושה כל שביכולתה שהמלחמה תימשך לעד? אם נוציא מהמשוואה ילדים קטנים, אף שגם הם לא מפסיקים לשאול, הרי הגילים שצריכים לשים אליהם לב הם אלו שהיו בני 13-12 כשהחלה הקורונה, ובני 16-14 בטבח אוקטובר. הם חושבים ומעורבים, וחלקם בעוד רגע מתגייסים.

אז נכון שלהורים ולחינוך ולערכים שהם סופגים בבית יש משמעות והשפעה, אבל בעידן שבו אנו חיים, כשההורים עובדים שניהם, עיקר החינוך נעשה במסגרות החינוכיות. משאבי המדינה צריכים להיות מופנים לשם. לטיפול ולטיפוח של אותם נערות ונערים, שלימים יהיו שכבת הניהול האזרחי והצבאי שלנו. כי בנפשנו היא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר