כשהנשיא הרוסי ולדימיר פוטין הורה לצבאו לפלוש לאוקראינה בפברואר 2022, הוא ציפה לניצחון בזק שיושג בתוך כמה ימים.
אבל למרות עליונותו הברורה של הצד התוקף, כשל הצבא הרוסי בהשגת מטרותיו ושקע במלחמת התשה שסופה אינו נראה באופק.
אלא שברוסיה הגאווה הלאומית אינה מתירה להכיר בכישלון או בתבוסה גם במחיר של בידוד בינלאומי, משבר כלכלי מחריף ואפילו אבידות כבדות בנפש. במקביל, אוקראינה היא זו שמשלמת את מחיר התוקפנות הרוסית. עשרות אלפי הרוגים, מאות אלפי נפגעים ונוסף על כך, מיליוני פליטים שנמלטו מהמדינה לבלי שוב.
קשה לדעת מה ביקש פוטין להשיג בפלישה לאוקראינה.
האם את כיבושה המוחלט וסיפוחה לרוסיה? ואולי רק להבטיח כי תהפוך למדינת חסות כמו בלארוס, העונה "אמן" אחר תכתיביו? מה שברור הוא שכישלונו להציג בפני דעת הקהל הרוסית תמונת ניצחון, מונעת ממנו לסיים את המלחמה שבה החל.
בשל החשש מפוטין נמנעה כידוע ישראל להצטרף לעולם החופשי בהנהגת ארה"ב בגינוי המתקפה הרוסית. על כך גמלה לנו מוסקבה לאחר 7 באוקטובר, כשהתייצבה נגדנו ואף סירבה לגנות את חמאס.
אבל בכך לא מסתכמות השפעותיה של המלחמה עלינו ועל אזורנו. הפלישה לאוקראינה חייבה את רוסיה לנטוש את הזירה המזרח־תיכונית, ועדות לכך נמצאה בנפילת משטרו של בשאר אל־אסד, אשר לו הגישה מוסקבה לאורך השנים סיוע ועזרה. לבד מכך, המלחמה באוקראינה הסיטה את תשומת הלב של אירופה מאזורנו, ואף אילצה רבות ממדינות אירופה להסתייע בישראל ולרכוש ממנה מערכות הגנה שלהן זקוקים האירופאים למקרה של עימות עם הרוסים.
צאו וחשבו: מה היו האירופאים מעוללים לנו, לו היתה שעתם פנויה להתמקד בנו ולא באוקראינה?
עתה מבקש הנשיא טראמפ לפתור בהינף יד, וליתר דיוק בפגישת פסגה משולשת של כמה שעות, סכסוך ששורשיו נעוצים לפני עשרות שנים בסיומה של מלחמת העולם השנייה, אז עוצב סדר אירופי חדש המבוסס על מאזן אימה בין מערב למזרח, מאזן שהופר בעקבות התמוטטות בריה"מ ושאותו מבקש כעת פוטין להשיב על כנו.
אלא שכפי שהוכיח ניסיונו של טראמפ לפתור את הסכסוך הישראלי־פלשתיני לפני עשור באמצעות "עסקת המאה" שרקח, בהיסטוריה אין קיצורי דרך, מה גם שלטראמפ אין רקע וידע מספקים וגם לא נכונות לרדת לפרטים, שבהם כידוע "טמון השטן".
כמו במשא ומתן האינסופי בינינו לבין חמאס, טראמפ יכול לכופף את היד לנתניהו ובוודאי גם לזלנסקי, אבל אין לו שום מנוף לחץ על חמאס וברור שגם לא על פוטין.
המתווה שמבקש טראמפ לקדם באוקראינה , ועניינו ויתורים טריטוריאלים שיעניקו פרס לתוקף הרוסי.
אבל כלל לא ברור שבכך יהיה די כדי לרצות את פוטין, המבקש להכניע את אוקראינה ולא להסתפק בכמה קילומטרים משטחה. אין בכך די כדי להביאו להסכים להפסקת אש, ובוודאי לא לסיים את המלחמה ולוודא שרוסיה לא תתקוף את אוקראינה בעתיד.
כל זה בעל השלכות גם עלינו. ראשית, כישלון של טראמפ עלול לחשוף בפני העולם שמאחורי תדמית של מנהיג מהלך אימה לא מסתתר דבר. אחרי הכל תדמית זו של טראמפ היא נכס עבור ישראל, שכן יש בה להרתיע את אויבינו ואת מבקרינו - ואלו רבים - ברחבי העולם.
שנית, עניין מטריד לא פחות הוא שהלהט של טראמפ להכריז על שלום עלי אדמות עלול להביאו לחפש הצלחות באזורנו ולכפות עלינו הסדר שלא ישרת את האינטרסים הישראליים, ועלינו כידוע יש לו מנופי לחץ.
כך או אחרת, כישלון או הצלחה של טראמפ למול פוטין וזלנסקי אינם רק עניין שלהם אלא גם שלנו, ובפרט שאנו עלולים להיתבע לשלם את החשבון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו