שואה היתה אחת

ואז היא זרקה לעברו "יודנראט". ככה, על הדרך, עלבון, קללה, בוז, מי יודע מה רצתה שירגיש. נבחרת ציבור, עורכת דין בהכשרתה, משתמשת באחת המילים הטעונות בהיסטוריה היהודית כדי לפגוע במאבטח בית משפט, שבסך הכל פינה אותה מהאולם לאחר שלא אפשרה לקיים דיון. טלי גוטליב הצטרפה, במחי יד, לתנועת זילות השואה הישראלית.

גוטליב היא הדובדבן שבקצפת. היא לא הראשונה שמשתמשת בטרמינולוגיית שואה באגביות, כאילו מדובר בלשאול אורח אם הוא רוצה לשתות או להפעיל מזגן בקיץ. מילים שכשהיינו ילדים היו נאמרות בלחש תוך שאנחנו יראים מעצם היותן על דל שפתינו, הן חלק אינטגרלי מהשיח היום. אוהדי הפועל שרים למכביסטים "שתהיה שואה למכבי", ינון מגל משווה עיתונאים שלדעתו פוגעים בממשלה ל"קאפואים", הפלשתינים הם "נאצים", כל אלימות היא "פוגרום".

השימוש בטרמינולוגיית שואה כדי לזעזע לא החל היום: ליבוביץ טבע "יודונאצים", המשורר נתן זך אמר על בחירתו של נתניהו ש"גם היטלר נבחר בבחירות דמוקרטיות", שולמית אלוני אמרה ש"נתניהו תלמיד מצטיין של גבלס".

כולם, ללא יוצא מהכלל, ידעו שהם עומדים לחולל סערה מפני שהם הבינו את משמעות המילים. זך נולד בגרמניה ועלה לארץ לאחר עליית הנאצים לשלטון, את ליבוביץ הגסטפו חיפש. אלו אנשים שחוו את השואה על בשרם.

אבל הילדים ביציע שמאחלים שואה לקבוצה היריבה, משתמשים במילים שאין להם מושג בכלל מה הן אומרות. מבחינתם מספיק שזה נשמע כמו קללה - הכל תקף, לגיטימי, הרסן הוסר ועכשיו השואה מותרת לכל אדם. תשאלו את טלי גוטליב מה היה היודנראט, כמה מורכב הוא סיפור היודנראטים ומה הן הדילמות המוסריות שאנשיו התמודדו איתן. זה לא מעניין אותה. מבחינתה זה די והותר שהמאבטח יתויג כמשהו רע ונורא מהשואה שפגע בבני עמו, זהו, כל השאר לא חשוב, לא משנה.

ככה הפכנו את 7 באוקטובר לשואת אוקטובר. יצרנו נרטיב של נרדפים שבשמו ניתן יהיה לעשות הכל, כשמצד שני ניצבת טרמינולוגיית הניצחון המוחלט, אלימה וחזקה. אבל עם כל הצער והכאב והזעזוע ועוצמת הרוע והאלימות והשנאה שהופנו כלפינו, 7 באוקטובר הוא לא שואה שנייה. יש לנו צבא ומדינה ואזרחי ישראל, שנתיים אחרי כן, ממלאים עגלות בסופר וקוראים בעיתון על כוכבי ריאליטי ומלונות יוקרה ואקזיטים מרשימים.

זילות היא תהליך: קודם מפקיעים מושגים ולאט־לאט המושג הופך נגיש, מתפזר לכל הכיוונים. פעם "נדיר" היה נדיר, אירוע שמתרחש אחת למאה שנים, כתב יד של סופר לאחר שחשבו ששרף את כל כתביו. היום נדיר זה לק ג'ל שאת מאוד מרוצה ממנו. 

הפכנו את 7 באוקטובר לשואת אוקטובר. יצרנו נרטיב של נרדפים שבשמו ניתן יהיה לעשות הכל, כשמצד שני ניצבת טרמינולוגיית הניצחון המוחלט, אלימה וחזקה

שואה היתה אחת. יש אלפי גורמים אנטישמיים בעולם שמנסים להכחיש אותה, ועל ידי כך לגזול מאיתנו את הצידוק המוסרי להקמת מדינה יהודית.

כשאנחנו בבית שלנו משתמשים בטרמינולוגיית הרוע לצורכי יום־יום, כדי לתאר כל דבר רע בעינינו, אנחנו בעצם הופכים הכל לאותו דבר. אין הבדל בין טרנספורטים ותאי גזים ואידיאולוגיה שמשמעותה רצח והשמדה המונית של עם לבין פינוי לא אלים של אישה מאולם דיונים בבית משפט.