פרויקט "אתגר הריבונות ביהודה ושומרון", שהחל אתמול להתפרסם בעיתון זה, הזכיר לי סיור שערכתי עם חבריי למה שמכנים ״מחנה השלום״. הצעתי להם לבוא ולהכיר את הצד השני ולנסות לאתגר את התובנות שלהם בכל הקשור להתנחלויות ולמתנחלים. ״אתם מוכנים לנסוע לרמאללה ולא מוכנים להגיע לשילה", אמרתי.
אסכם כבר בהתחלה: איש לא שינה את עמדותיו, נמשיך לקרוא להם "מתנחלים" בעוד הם יקראו לעצמם "מתיישבים". אבל סיור שהחל בסקרנות הסתיים בדיכאון. אנשים שכף רגלם לא דרכה שנים מעבר לקו הירוק יצאו משם בחיבוקים ובקניית יין ושמן ביקבים בשומרון.
לאחר יום עמוס ביישובים שמעבר לקו הירוק ומפגשים עם ראשי היישובים ומנכ"ל מועצת יש"ע דאז, דרך נסיעה בכבישי יהודה ושומרון שמשתרגים בין בתים אדומי גגות ליישובים פלשתיניים עם דודי מים שחורים על הגגות, היה די ברור לנו שהמצב הוא כמעט בלתי הפיך ומכאן הדיכאון. כל מי שמדבר על ריכוז המתנחלים בגושי היישובים זורה חול בעיני הישראלים, שחלקם הגדול מדיר רגליו ומכוניותיו מכבישי יהודה ושומרון. לכן אינם נחשפים לכך שבשטח נקבעו עובדות, ועניין הכרזת הריבונות הוא רק פורמלי.
בשטח מתקיימת ריבונות דה־פקטו בכוח הזרוע ובכוח ההתיישבות על כל הר קירח. ההתנחלויות, קטנות כגדולות, פוזרו כך שיהיה קשה מאוד ליצור רצף טריטוריאלי לישות פלשתינית אם תקום.
באותו סיור מובן שעלה נושא הכיבוש לצד הקמת מדינה פלשתינית מפורזת. חבריי דיברו על פינוי יישובים. מהצד השני דיברו על זכותנו על השטח, על התנ"ך כקושאן. על המותניים הצרים של ישראל באזור בית ליד וכפר סבא. שאם יהודים לא יהיו שם ותקום מדינה פלשתינית, ייפלו רקטות על נתניה. אמרתי להם שהם צודקים, ושאם לעת שלום, בשל האחיזה שלהם בקרקע, יזוז הגבול המזרחי שלנו מספר קילומטרים מזרחה - כל העם היושב בציון יצטרך לעמוד דום ולהצדיע להם.
נוסף על כך, בשל הימשכות הוויכוח הפנים־ישראלי לגבי מדינה פלשתינית, היישובים צוברים פז"ם. נשאלת השאלה: מתי אפשר לפנות יישובים? כאשר נולד ביישוב הילד הראשון, הנכד הראשון או אולי הנין הראשון? ומה דין יישובים שנולד שם כבר דור חמישי? הרי אי אפשר לעצור את הזמן.
ביום ראשון, בזמן שמאות אלפים יצאו לרחובות לתמוך במשפחות החטופים ובסיום המלחמה, בחר רה"מ נתניהו להשתתף באירוע לציון 50 שנים לעפרה, מהתנחלויות הדגל. אפשר היה לדבר על בחירתו של נתניהו, אבל זו אינה הבעיה. נתניהו מזמן מדבר רק לבייס שלו.
הבעיה האמיתית היא שגם במקרה הזה לא נעשה דיון אמיתי ליצירת מפה שעד לפתרון הקבע מצד אחד תאפשר הקמת התנחלויות ומנגד לא תהפוך את חיי הפלשתינים לגיהינום. מאחר שאנחנו לא פועלים, העולם קם עלינו. בחודש הבא, במהלך שהייתו של נתניהו בעצרת השנתית של האו"ם, באותו מקום ממש תוכרז חד־צדדית הקמתה של מדינה פלשתינית בתנאים פחות טובים לנו. חלם זה כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו