השביתה למען החטופים: ניצחון התודעה של חמאס

ארגון הטרור חמאס לא זקוק לניצחון צבאי כדי להכריז על הצלחתו במלחמה. את ניצחונו המשמעותי ביותר, ניצחון אסטרטגי־תודעתי, הוא משיג כעת, כשהוא צופה מהצד בחברה הישראלית קורעת את עצמה לגזרים סביב סוגיית החטופים. השביתה הכללית, שבה גופים מרכזיים במשק ותושבים רבים עוצרים את פעילותם, אינה רק אקט של מחאה, אלא גם הוכחה ניצחת להצלחת האסטרטגיה של חמאס.

עוד לפני 7 באוקטובר חמאס זיהה את השסעים בחברה הישראלית כנקודת תורפה אסטרטגית. מסמכי שלל שנתפסו על ידי צה"ל חושפים כי הנהגת הארגון עקבה בעניין רב אחר המשבר הפוליטי סביב הרפורמה המשפטית, והעריכה כי הקיטוב הפנימי לא רק מחליש את החוסן הלאומי ואת צה"ל, אלא גם סולל את הדרך למתקפה הרסנית. דובר צה"ל אישר בעבר כי הקרע בעם היה ככל הנראה הגורם שהשפיע על החלטת חמאס לתקוף.

השביתה הכללית היא נקודת שיא כואבת בתהליך. הצטרפותן של מאות חברות הייטק, חברות עסקיות פרטיות, אוניברסיטאות ורשויות מקומיות, גם ללא גיבוי רשמי של ההסתדרות, מדגישה את עומק הקרע. זוהי מחאה שצמחה "מלמטה", מתוך ייאוש ואובדן אמון בהנהגה, המשקפת תחושה של חלקים נרחבים בציבור שהמדינה לא פועלת בנחישות הנדרשת להצלת חטופיה. בכך חמאס השיג יעד מרכזי: הפיכת כאב המשפחות למנוע של מחאה אזרחית רחבה, המערערת את היציבות הפוליטית והחברתית

מתקפת הטרור וחטיפתם של מאות נועדו במכוון להעמיק את השסע. מטרת־העל של חמאס, כפי שהודו בכיריו, לא היתה הישג כלכלי, אלא "להפוך לחלוטין את המצב" ולהחזיר את הסוגיה הפלשתינית לסדר היום באמצעות עימות מתמיד. החזקת החטופים הפכה לכלי הנשק האולטימטיבי להשגת מטרה זו, לא רק כקלף מיקוח במשא ומתן, אלא גם כמכשיר לפירוק הלכידות החברתית בישראל ולהעמקת חוסר האמון בין האזרחים למנהיגיהם.

הדילמה הקשה בין שחרור החטופים "בכל מחיר" לבין השגת "ניצחון מוחלט" על חמאס הפכה לזירת קרב פנימית, שמפלגת את העם ואת ההנהגה. בחמאס מבינים היטב כי ויכוח זה משרת את מטרותיהם. בכיר חמאס חליל אל־חיה טען כי ישראל "מתפוררת מבפנים", וניתוחים אסטרטגיים, כמו זה של מרכז בגין־סאדאת, קובעים כי חמאס מפרש את המחלוקות כחולשה, מה שמחזק את רוח הלחימה שלו ומביא להקשחת עמדותיו במשא ומתן.

השביתה הכללית היא נקודת שיא כואבת בתהליך. הצטרפותן של מאות חברות הייטק, חברות עסקיות פרטיות, אוניברסיטאות ורשויות מקומיות, גם ללא גיבוי רשמי של ההסתדרות, מדגישה את עומק הקרע. זוהי מחאה שצמחה "מלמטה", מתוך ייאוש ואובדן אמון בהנהגה, המשקפת תחושה של חלקים נרחבים בציבור שהמדינה לא פועלת בנחישות הנדרשת להצלת חטופיה. בכך חמאס השיג יעד מרכזי: הפיכת כאב המשפחות למנוע של מחאה אזרחית רחבה, המערערת את היציבות הפוליטית והחברתית.

בקרע הפנימי יש גם השלכות אסטרטגיות חמורות. הוא פוגע באמון הציבור בדרג המדיני והצבאי, מערער את הסולידריות החברתית החיונית לעמידה במלחמה ממושכת, ומשדר לאויבי ישראל מסר של חולשה, חברה מתפוררת וניוון פנימי. צה"ל רושם הישגים טקטיים בשדה הקרב, וחמאס מנצח במערכה על החוסן הלאומי. הוא לא היה צריך להכריע את צה"ל - די היה לו לזרוע את זרעי הפילוג ולצפות בחברה הישראלית עושה את העבודה עבורו. השביתה היא סמל טרגי, ותזכורת לכך שהאיום הגדול ביותר על ביטחון ישראל עלול להיות הקרע מבית - כפי שתכנן חמאס.

• ד"ר ניסים כץ הוא מומחה לתקשורת ולפוליטיקה