נמות ולא נאיים? שוב מתייחסים לציבור החרדי כטיפשון וכמנותק

לפני כמה שנים נרשמה היעלבות רבתי בקרב הציבור החרדי, כשחברת התחבורה אגד פרסמה מודעות המיועדות למגזר. במודעה אחת, למשל, הופיעה חלת שבת עסיסית לצד הכיתוב מאיר העיניים: "נסיעה באוטובוס היא כמו חלה במכולת - צריך לשלם עליה". אגד ניסתה לטפל בתופעת הנוסעים שלא משלמים, אבל בחרה להתייחס אל קהל היעד כציבור טיפשון ומנותק, שלא מסוגל להבין רעיון פשוט כמו "לא תגנוב" בלי להיעזר בדימוי ילדותי מעולמו התרבותי.

מה שמצחיק הוא שכפפות המשי החינניות שאגד ניסתה להשתמש בהן הפוכות לגמרי מהדנ"א החרדי. אנחנו מדברים על חברה שסיסמת הקרב שלה היא "נמות ולא נתגייס" - לא בדיוק מופת האנדרסטייטמנט. פעם ראיתי מודעה שנתלתה באחת מהשכונות החרדיות בירושלים, שבה אישה התלוננה על כך שמשהו נעלם מחצר הבית שלה. "מי שלקח ולא החזיר - לא אסלח ולא אמחל לו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא". ישיר, אכזרי ופונה בדיוק לעולם הערכים החרדי, זה שמחנך לשמירת מצוות ולשכר בעולם הבא. האבידה, כך מספרים, הוחזרה בתוך פחות מיממה.

בניסיון לעורר את מוסר הכליות החרדי, כולם - מפורום נשות המילואים ועד לאחים לנשק - מחפשים לצטט את המצווה המדויקת שבגינה אמור אברך צעיר לצאת מבית המדרש הממוזג אל האבק העזתי.

איך יכול להיות, הכועסים תוהים (ובצדק), שאתם מצד אחד חרדים, ומצד שני מוותרים בכזו חדווה על מצוות חשובות כמו "עזרת ישראל מיד צר" ו"לא תעמוד על דם רעך"? איך אתם מתעלמים מהוראות מפורשות, כמו שבמלחמת מצווה "אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה"? איך אתם מדחיקים את זעקתו של משה רבנו "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה"?!

שוב מתייחסים לציבור החרדי כטיפשון וכמנותק, שבלי תיווך מדויק לעולמו התרבותי לא יצליח להבין למה הוא צריך לקום מדף הגמרא ולהילחם במי שביצעו את הטבח הגדול ביותר בעם היהודי מאז השואה.

כשיוסף טרומפלדור, לא חרדי בעליל, גסס למוות על רצפת תל חי, הוא הותיר אחריו משפט כל כך פשוט שהפך לקלישאה.

כשמוש זילברשמידט, מפקד גוש עציון, עמד מול המוני לוחמים ירדנים וערביי האזור, הוא הבהיר בארבע מילים קצרות: "תשובתנו נחושה - נצח ירושלים".

כשדוב גרונר, בנו של רב, כתב את מכתבו האחרון לפני שכוחות המנדט הבריטי העלו אותו לגרדום, הוא נשבע: "לו היתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה".

כשנוה לקס יצא מביתו שבלוד כדי להגן על קיבוץ בארי, הוא אמר: "במקום שבו צריך אותי - שם אני אהיה".

אלו רק דוגמאות נקודתיות, בולטות, של גברים צעירים מרקעים שונים בתקופות שונות, שאת כולם ברגע האמת הציפה אמת פשוטה אחת - הצורך למסור את הנפש על המשכיותו של עם ישראל. הם לא נזקקו לציטוטים מלומדים, לא של משה רבנו ולא של הרמב"ם, כדי להסביר לעצמם למה הדבר שהם הולכים לקראתו גדול יותר מכל דבר אחר שהם עשו בחייהם. התורה שהנחילו להם אבותיהם ואימותיהם הפכה לאינטואיציה, כזו שלא זקוקה לפלפולים.

אפשר להעריך את הרמה האינטלקטואלית של החרדי, ולומר בפשטות: מי שלא נותן את חלקו במלחמה הזאת - עושה מעשה נבלה שלא ייסלח לא בעולם הזה ולא בעולם הבא

גם הצעירים החרדים, העגלות המלאות, מלאים במקורות ישראל כרימון, לא זקוקים לציור של חלת שבת כדי להבין למה עליהם להתגייס. להטוטי הפסוקים הם ניסיון תפל לדבר אל האינטלקט הדתי במקום אל האינסטינקט היהודי.

במקום לתווך להם את המצוקה הישראלית בכלים חרדיים, אפשר להעריך את הרמה האינטלקטואלית של הצעירים החרדים ולומר בפשטות: מי שיכול לתת את חלקו במלחמה הזו ולא מגיע - עושה מעשה נבלה שלעולם לא ייסלח, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ומי שאחרי טבח 7 באוקטובר עוד זקוק לרשימת מכולת של מצוות כדי להבין למה עליו לבוא להילחם - שום דף גמרא כבר לא יעזור לו.