מייל שקיבלתי מהעירייה בישר לי כי מחלקת החינוך מובילה מהלך פורץ דרך של התחדשות חינוכית. הוספת סייעת שנייה בכל גן? לא. תוכנית חדשנית לפיתוח יכולות בין־אישיות? לא. צעצועי עץ מונטסוריים? לא ולא. תחזיקו חזק: מסכים. מסך חדש, חכם, גדול ויפה יהיה מותקן מעתה והלאה בכל גן ילדים בעיר.
ההחלטה, למקרה שחשבתם אחרת, נבחנה בידי "גורמים פדגוגיים", המסכים נועדו אך ורק ל"חוויית למידה רחבה", והגננות יקבלו הדרכה משמעותית כדי שיוכלו להשתמש במסכים "בתבונה".
יודעים מה - אני בעד. בואו נזמין את אנשי מחלקת החינוך לשבת מול המסך החדש, החכם, הגדול והיפה, ונציע להם "חוויית למידה רחבה". נתחיל בסרטון של ארגון הבריאות העולמי שבו יתואר סדר היום הרצוי לילדם בני 6-3, ואת ההמלצה הגורפת של הארגון להפחית בזמן מסך ככל הניתן, ובכל מקרה שלא יעלה על שעה ביום.
נמשיך בסרטון על מחקרים חובקי עולם שמצאו כי זמן מסך ממושך משפיע לרעה על ילדים במגוון מבהיל של תחומים, החל מעלייה במשקל ועד התפתחות קוגניטיבית וחברתית ותפיסת הערך העצמי. נקרין הרצאה מטעם האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים (AAP) שתציג מחקר עוכר שלווה אשר הראה את הקשר בין זמן מסך ממושך לבין האטה בהתפתחות החומר הלבן במוח - זה שתומך במיומנויות שפה ואוריינות.
לסיום, נקרין סרטון אינטראקטיבי בכיכובם של זוג פסיכולוגים שמראה את הקשר בין דפוסי צפייה בגיל צעיר לבין התמכרות למסך בגיל הנעורים.
אמרתי "לסיום"? מוזר, כי אתם יודעים, נורא קשה באמת להפסיק לצפות במסך, אז כדי לסיים עם טעם טוב נקנח בסרטוני רילס מתחום הדרכת ההורים - שכל מי שצופה בהם (אני, למשל, בכמויות) יודע שהם עוסקים בנושא אחד בלבד: איך לנתק את הילדים מהמסך.
כי הרי כל הורה מודרני יודע שהמסך והכמיהה למסך הוא אחד מאתגרי ההורות הגדולים ביותר. גם אם אין טלוויזיה בבית, העובדה שלאבא או אמא יש בכיס טלפון חכם כבר מציתה לילדים שלנו את הדמיון.
אנחנו רואים בעיניים שלנו איך זמן צפייה או משחק ממושכים הופכים אותם לפסיביים תוך כדי צפייה, אך אגרסיביים כשהמסך נכבה.
אנחנו רואים איך בקלות המסך הופך להיות תחליף למשחק עם חברים, להשתוללות עם אחים, לשיחה עם אבא ואמא או אפילו לשעמום רגיל ובריא. אנחנו רואים איך הם רוכשים שפה חדשה שאנחנו לא אוהבים, או מושגים חדשים שממש לא רצינו בבית שלנו, גם כשהם צפו בתכנים "מותאמים לילדים".
ברור, כיף ולא מזיק לשבת יחד לפעמים ולצפות בסרט נחמד, סרטונים מצחיקים או סדרות של "עשרת הגולים הגדולים של כל הזמנים". גם בגן, זה בסדר גמור להקרין מדי פעם משהו מסקרן ומלמד בברקו או במחשב.
אבל מכאן ועד להכניס את המסך כאביזר מרכזי, אטרקטיבי ובולט בכל גן ילדים? השתגעתם? כבר היום, גם בגנים שבהם יש מסך "טיפש", ישן ומסורבל, לא נדיר לראות ילדים אוכלים ארוחת בוקר תוך כדי בהייה בדמות מרצדת.
קשה למצוא נתונים על הרגלי הצפייה של ילדים בגיל הגן בישראל, אבל על פי איגוד האינטרנט הישראלי משנת 2022, בני נוער צורכים זמן מסך במשך 4 שעות בממוצע ביום, ובחופש הגדול - 6 שעות.
במילים אחרות, אם יש דבר אחד שמחלקת החינוך העירונית לא צריכה לדאוג לו, הוא זמן מסך לילדים שלנו. אחרי שנתיים שבהן הילדים שלנו חוו חרדה, רגרסיה, מילואים ממושכים, תודעת חירום של המבוגרים סביבם, ובמקרים רבים גם פינוי מהבית וחשיפה גבוהה למוות ולשכול - יש כל כך, כל כך הרבה, שמערכת החינוך לגיל הרך יכולה לתת להם.
לא ייאמן שהיא משחיתה את כספנו ואת טובתם של ילדינו בשביל הזכות להקרין להם את סמי הכבאי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו