אין זמן נוח להשבתת המשק. צריכה להיות סיבה מהותית, עמוקה, אמיתית, כזו שזוכה להסכמה של רוב חלקי העם כדי להשבית את המשק. כל כלכלן מתחיל יסביר שלהשבתת המשק, ואפילו ליום אחד, יש מחיר כלכלי אדיר שנמדד במיליארדים, על אחת כמה וכמה בזמן מלחמה, שממילא פוגעת בביצועי המשק.
האם המשך המלחמה והחלטת הקבינט לכיבוש או לכיתור עזה הם סיבה מספקת להשבתה? משפחות החטופים חושבות שכן.
לדעתן, ביום ראשון הבא אזרחי ישראל חייבים להתייצב לצידן במאבקן להחזרת יקיריהן ולא להתייצב במקום עבודתם. לקריאה הצטרפו גם חלק מחברות ההייטק שהודיעו כי ישבתו ביום ראשון הבא. מי שעדיין מתמהמהת היא ההסתדרות, וסיבותיה הטובות עימה.
במהלך השנים השתמשה ההסתדרות בנשק הזה במשורה. לא אחת ספגה ביקורת על כך שלא השתמשה בכוחה כדי להניע את קובעי המדיניות לזוז לכיוון אחר. ב־2 בספטמבר 2024, לפני כשנה, השביתה ההסתדרות את המשק במחאה על רציחתם בשבי של שישה מחטופינו. יו"ר ההסתדרות, ארנון בר־דוד, אמר שהכריז על השביתה בגלל עיכוב עסקה להחזרת החטופים ממניעים פוליטיים. "אי אפשר לעמוד מנגד. הדבר הזה שיהודים נרצחים במנהרות בעזה בלתי מתקבל על הדעת. עסקה יותר חשובה מכל דבר אחר", אמר אז בר־דוד.
תמיד יהיו שיגידו שהפגנה מחלישה אותנו. כמי שאינה דוגלת בהשבתות תכופות של המשק, אני חושבת שהפעם הפגנת הסולידריות היא חוזק. אותה צריך לטפח, ולא את ההליכה בעיניים פקוחות לתוך מלכודת מוות.
והיו מי שיצאו נגד השביתה. בפורום תקווה אמרו שהשביתה היא פרס לחמאס על רצח ששת החטופים.
השביתה החלה ב־6 בבוקר, ובצו של בית הדין לעבודה הופסקה ב־14:30 בטענה שזו שביתה פוליטית ואין לה הקשר כלכלי או הקשר של יחסי עבודה, וכי "לא הוכח הקשר בין מטרת השביתה, שחרור החטופים, לבין היבט כלכלי למשק".
שנה עברה. המלחמה נמשכת. 20 חטופים חיים מורעבים למוות במנהרות. 30 חטופים חללים קבורים באדמת עזה. בימים הקרובים יישלחו עשרות אלפי צווי 8 למילואימניקים מותשים. ראש הממשלה נתניהו הודיע שרק המשך הלחץ הצבאי על חמאס ישיב את חטופינו ויוביל לניצחון המוחלט. "הקבינט קיבל החלטה דרמטית להכרעת חמאס", הכריז נתניהו, "אני נחוש לסיים את המלחמה בניצחון שלנו".
למשוואה הזאת חובה להכניס את הדברים שיוחסו לרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר, שאמר לנתניהו בקבינט שהתוכנית המוצעת היא "מלכודת מוות" לחיילים. הדברים לא הוכחשו.
לו היה לי ילד בגיל צבא או בגיל מילואים, האם הייתי מונעת ממנו ללכת בעיניים פקוחות לתוך מלכודת מוות? האם יש אם או אב בעולם שמוכנים כך להקריב את בנם, כשראש הצבא אומר שמדובר במהלך מסוכן?
זו לבדה סיבה להשבית את המשק, לצאת לרחובות. להפגין, למחות, לזעוק. המלחמה נמשכת כבר כמעט שנתיים. מה שלא הושג, לא יושג. הנשמה לא יכולה לשאת "הותר לפרסום". העלייה במספר החיילים והמילואימניקים שנוטלים את נפשם בכפם מדאיגה.
תמיד יהיו שיגידו שהפגנה מחלישה אותנו. כמי שאינה דוגלת בהשבתות תכופות של המשק, אני חושבת שהפעם הפגנת הסולידריות היא חוזק. אותה צריך לטפח, ולא את ההליכה בעיניים פקוחות לתוך מלכודת מוות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו