במקום למנוע מחלוקת, בט' באב הזה חטאתי

השנתיים האחרונות היו מטלטלות במובנים רבים. גם בהיבט האמוני. שאלות שלא חשבתי שיעלו צצות. לא מעט מחבריי, שומרי מסורת צדיקים ממני, מעיזים להתריס נגד בורא עולם. תוהים כיצד ולמה נפל עלינו כל הרוע הזה. מדוע אותה ישות עליונה מפנה עורף. במה חטאנו שזה מגיע לנו, ובעיקר - מה חטאו אותם חטופים שנמקים במנהרות בעזה.

הסרטונים המזעזעים של רום ברסלבסקי ואביתר דוד, שאליהם נחשפנו ערב ט' באב, העצימו את התחושה. איך יכול להיות שדברים כל כך נוראים קורים להם? קורים לנו?

בבית שבו גדלתי, תשעת הימים מא' ועד ט' באב היו ימים אחרים. חרדת קודש. לא קונים שום דבר חדש ולא הולכים לים. זוכרים ומזכירים את משמעות הימים שפעם, לפני יותר מ־2,000 שנה, בית המקדש נחרב בסיומם. מזכירים את נפוליאון בונפרטה, שראה קבוצה של יהודים לבושים שק עם אפר על ראשם ושאל לפשר התנהגותם. כשאמרו לו שהם מבכים את חורבן הבית לפני יותר מ־2,000 שנה, הוא אמר: "עם שאינו יודע את עברו, אין לו עתיד".

גדלתי עם תחושת גאווה במורשת, בתנ"ך, בעצם היותנו דור שביעי במדינת היהודים. השנה ערב ט' באב עבר עלי בתחושה שונה. במקום לקרוא במגילת איכה צפיתי בסרט בנטפליקס. סרט טיפשי שלא מצריך מחשבה מרובה. חלפה במוחי השאלה אם למישהו שם למעלה בכלל אכפת שאני צופה בסרט.

ומסביב, כולל ביום הצום עצמו, נמשך הדיבור הנגוע: צעקות, קללות, מתח, מריבה, שנאה. הרבה דיבורים על אחדות, על הצורך להניח את המחלוקות בצד, כי "רק ביחד ננצח". מודיעים שדחו את הדיון בהדחת היועמ"שית גלי בהרב־מיארה כדי למנוע מחלוקת בימים שלפני ט' באב.

מה? ואחרי היום הקדוש הזה מותר? וביום שאחרי מותר לדון באבטחת ראש הממשלה, רעייתו ובניו, ולהודיע שהדיון בגורל החטופים אולי יתקיים בהמשך השבוע? איפה הביחד, איפה מניעת המחלוקות, איפה הושטת היד?

גם אני חטאתי ביום הזה. במקום למנוע מחלוקת - הרביתי אותה. העליתי ציוץ שבו כיניתי את הממשלה "ערלת לב". שהחטופים לא מעניינים אותם. שילכו הביתה, כי הם נמאסו. אלפי צפיות שגררו תגובות, חלקן קשות. איחלו לי מוות ושלחו אותי לעזה. טעיתי. לא הייתי צריכה לתת לכעס על מצב החטופים, ולעובדה שהמלחמה נמשכת והקורבנות מצטברים, לכתוב את שכתבתי. יכולתי למחוק את הציוץ - החלטתי שלא, שיישאר שם כתזכורת. על משקל "מי שמוחק את מה שעשה בעבר - אין לו עתיד".

הצורך בהרגעת הרוחות מחייב את כולם, אבל בעיקר את מי שאמורים להנהיג ולהתוות את הדרך. על כולנו, ובראש ובראשונה על ההנהגה, מוטלת האחריות לזכור את המחיר של אובדן הריבונות עקב ריבוי מחלוקות.

לכן, לו ראש הממשלה היה מהרהר במשמעות של ט' באב, ובמקום לקיים דיון בהדחת היועמ"שית ובאבטחת משפחתו היה משנה את סדר היום לטובת דיון דחוף במצב החטופים - הייתי מוחקת את הציוץ שצייצתי נגדו. במקום זאת, קיבלנו סרטון מתקרבן שבו הוא סיפר שהזדעזע מהסרטונים, והבטיח שלא יישבר. שהוא מלא בנחישות לשחרר את החטופים. מתי? מתישהו. אחרי הכל, חשוב יותר להדיח את גלי.