הצהרת בריטניה: מסמר נוסף בארון הקבורה של המוסר וההיגיון

ההצהרה של ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר, שארצו תכיר במדינה פלשתינית, היא מסמר נוסף בארון הקבורה של המוסר וההיגיון של מדינות מערב אירופה בנוגע לסכסוך הישראלי־פלשתיני.

למרות הטענה של סטארמר שמהלך זה יקדם את השלום במזרח התיכון, חשוב לציין שבבריטניה יש חילוקי דעות נוקבים בנוגע למהלך של ממשלת השמאל להכיר במדינה פלשתינית. מנהיג מפלגת הימין Reform UK נייג'ל פרג', שמפלגתו מובילה בסקרים בפער ניכר על הלייבור ומי שצפוי להיות ראש ממשלת בריטניה הבא, הצהיר שהכרה בריטית במדינה פלשתינית בעת הנוכחית היא פרס לחמאס. פרג', שבניגוד לסטארמר ולשמאל הבריטי מחובר היטב להיגיון ולמוסר בכל הנוגע לסכסוך הישראלי־פלשתיני, אף הדגיש שיש מי ששכח שמטרתו של חמאס במתקפת הטרור של 7 באוקטובר היתה לחסל את מדינת ישראל ואזרחיה. 

כך או כך, הצהרת ראש ממשלת בריטניה ממחישה היטב את כניעתו ללחץ השמאל הפוליטי בממלכה, שמזמן תומך בצד הפלשתיני בסכסוך. לכל בר דעת ברור מדוע בחר סטארמר לבחוש כעת בקלחת המזרח־תיכונית. זה זמן רב שהמצב הפנימי בבריטניה הוא בכי רע. הציבור הבריטי זועם על ממשלת השמאל של הלייבור מפני שאיבדה שליטה על גבולות הממלכה.

וכך, בזמן שההגירה הבלתי חוקית מרקיעה שחקים, גבולותיה של בריטניה פרוצים ומשלם המיסים הבריטי נאלץ לממן מכיסו את מדיניות חוסר השליטה של ממשלת הלייבור, בוחר סטארמר לנסות להסיט את תשומת הלב הציבורית ולעסוק בסכסוך הישראלי־פלשתיני.

ראש ממשלת בריטניה אף הואיל בטובו להדגיש שהוא אינו מבצע השוואה מוסרית בין ישראל לחמאס וקרא לארגון הטרור הפלשתיני לשחרר את כל החטופים ולהתפרק מנשקו, אולם הצהרתו המביישת מלמדת שהשמאל הבריטי נמצא בקריסה פוליטית ומוסרית.

למעשה, אין זו הפעם הראשונה שבה ממשלת בריטניה מתערבת בענייניה הפנימיים של ישראל, בעיקר כאשר חל משבר פנימי בממלכה. בתחילת יולי 2020, בזמן שמגפת הקורונה השתוללה בבריטניה והממשלה איבדה כל שליטה על המצב כאשר יותר מ־9,000 איש מתו מהמגפה באותו השבוע, בחר ראש הממשלה דאז, בוריס ג'ונסון, לעסוק בסוגיית הסכסוך ישראלי־פלשתיני, כנראה מתוך תקווה שמהלך זה יסייע לו להסיט את דעת הקהל המקומית. ג'ונסון פרסם מאמר בעיתונות הישראלית שקרא לממשלת ישראל שלא לבצע את החלת הריבונות על שטחים ביהודה ושומרון, אשר לשיטתו מהווים שטחים פלשתיניים. ג'ונסון אף הזהיר את הציבור הישראלי שההצעות לסיפוח בקעת הירדן וגושי ההתנחלויות, שטחים שהיו אמורים להסתפח לישראל על פי תוכנית המאה של טראמפ, לא יתממשו, ושמימושם כדי להבטיח את גבולות המדינה אף מנוגד לאינטרסים ארוכי הטווח של התוכנית.

ג'ונסון, שציין כי הסיפוח יהיה הפרה של החוק הבינלאומי, הזהיר שבריטניה לא תכיר בשינויים בקווי 67' בעקבות מהלך חד־צדדי של ישראל, למעט אלו שיוסכמו בין הצדדים. כאמור, החלת הריבונות לא בוצעה לבסוף בעקבות הסכמי אברהם, אבל ההתערבות הבריטית נתפסה בעיני רבים בישראל כמהלך לא ראוי, בדיוק כפי שהצהרתו הנוכחית של סטארמר זוכה לקיתונות של ביקורת.

לסיכום, מלבד התמימות של סטארמר ושל השמאל הבריטי שהכרה במדינה פלשתינית תביא לשלום, נראה ששוב המוסר הכפול זועק לשמיים בנוגע לזכותה של ישראל להגן על עצמה. בהקשר הזה, מדוע לא נשמע קולו של סטארמר כאשר אלפים נטבחו בחסות המשטר הג'יהאדיסטי בסוריה? מוטב שממשלת השמאל בבריטניה תלמד להשתלט על גבולותיה במקום לפעול להקמתה של מדינה ג'יהאדיסטית נוספת במזרח התיכון, שלא רק תאיים על מדינת היהודים אלא אף על בריטניה עצמה.

ד"ר אורי ורטמן הוא מרצה ועמית מחקר באוניברסיטת דרום וויילס בבריטניה ועמית מחקר במרכז לאסטרטגיה רבתי לישראל (ICGS). מחבר הספר "התרסקות: מפלגת העבודה 2024-1992"