החופים ביוון והאייפל בפריז יחכו: לא אסע לחו"ל השנה

חום יולי־אוגוסט, שהשנה קשה משנים קודמות, עושה חשק לנסוע למקום קריר יותר. לחופים כחולים יותר. למחירים שפויים יותר. לשקט. הרחק מאזעקות באמצע הלילה ומהודעות "הותר לפרסום". אסקפיזם במיטבו.

כמדי קיץ, גם השנה התכנסה המשפחה הגרעינית להחליט לאן נוסעים, מקום שיתאים גם לגדולים וגם לקטנים, שלא נצטרך לקחת משכנתא כדי לממן את החופשה. מקום שבו נוכל לדבר עברית, גם אם לא בקול רם מדי, בגלל החשש מאנטישמיות גואה, ומעל לכל - מקום שחברות תעופה ישראליות נוחתות וממריאות אליו וממנו באופן שגרתי.

שיקולי מקום ומחיר הגיוניים עבור מרבית האוכלוסייה. שני השיקולים הנוספים הם פועל יוצא של המלחמה שנמשכת כבר כמעט שנתיים.

לאחר התחבטויות רבות, הוחלט שהשנה לא יוצאים לחופשה משפחתית בחו"ל. החופים ביוון יחכו. גם האקרופוליס באתונה ושער הניצחון בפריז לא יזוזו ממקומם.

השנה ננפוש בארץ. נתרום לכלכלה הישראלית. ויש מספיק מקומות בארץ שעוד לא ביקרנו בהם. כמובן, זה תלוי אם נצליח למצוא מקום במחיר שפוי, כי לא רק אנחנו חשבנו על האפשרות הזאת. רצוי מקום עם אטרקציות לגדולים ובעיקר לקטנים. החדר חייב להיות עם מזגן, כי בכל זאת חום יולי־אוגוסט שובר שיאים. וכמובן, מלון עם ממ"ד או מקלט במרחק קצר מהחדר או מהצימר. אחרי הכל, אנחנו עדיין במלחמה

ההתעקשות על טיסה לחו"ל, או לכל הפחות הטיסה חזרה בחברה ישראלית, היא מסקנה מניסיונם של ישראלים רבים שנתקעו בחו"ל במהלך השנתיים האחרונות. פעם סוגרים את השמיים בגלל טילים מאיראן ופעם בגלל מטוסים ישראליים שמפציצים באיראן. חברות זרות מחליטות מהרגע לעכשיו לא לטוס לישראל, ומי שמחזיק כרטיסים שלהן תקוע בחו"ל.

זה הגיע לשיא במהלך 12 ימי המלחמה נגד איראן, כאשר כ־150 אלף ישראלים נתקעו בלי יכולת לחזור. זוגות שיצאו לסופ"ש בחו"ל והשאירו ילדים קטנים מאחור, עובדים שלא תכננו לקחת חופשה בת שבועיים מהעבודה, וחולים שלא הצטיידו במלאי מספק של תרופות קבועות שהם נוטלים. לקח למדינה ימים ארוכים להתארגן ולהחזיר את אזרחיה, לא לפני שגבו מהם סכומים אסטרונומיים והודיעו שהם צריכים להגיע, על חשבונם, ליעדים שמהם ייצאו מטוסי החילוץ.

וישנה כמובן גם האנטישמיות.

מדי יום מגיעים קולות ותמונות מישראלים שמותקפים בשל יהדותם. מגורשים ממסעדות, מסורבים לרדת לחוף מספינות במסגרת קרוזים שהפכו מעונג צפוי לעונש גלוי, חוטפים מכות במשחקי כדורגל ברחבי אירופה. מחאות פרו־פלשתיניות ממתינות להם במקומות שונים, לא אחת הן אלימות. נעשה מפחיד להיות ישראלי בחו"ל.

כמובן, המשך המלחמה, ובעיקר הצילומים הקשים שמשודרים מעזה ובהם רואים ילדים רעבים, לא מועילים למצב. אז גם אם אומרים שאין רעב בעזה, שחמאס הוא האשם, שישראל מכניסה מספיק מזון שאמור למנוע רעב בסיסי - זה לא משנה את הסנטימנט. המלחמה נמשכת. ערים עזתיות נמחקות, וישראל מצטיירת כגוליית שחונק את דוד. התהפכו היוצרות.

בסופו של דבר, ולאחר התחבטויות רבות, הוחלט שהשנה לא יוצאים לחופשה משפחתית בחו"ל. החופים ביוון יחכו. גם האקרופוליס באתונה ושער הניצחון בפריז לא יזוזו ממקומם.

השנה ננפוש בארץ. נתרום לכלכלה הישראלית. ויש מספיק מקומות בארץ שעוד לא ביקרנו בהם. כמובן, זה תלוי אם נצליח למצוא מקום במחיר שפוי, כי לא רק אנחנו חשבנו על האפשרות הזאת. רצוי מקום עם אטרקציות לגדולים ובעיקר לקטנים. החדר חייב להיות עם מזגן, כי בכל זאת חום יולי־אוגוסט שובר שיאים. וכמובן, מלון עם ממ"ד או מקלט במרחק קצר מהחדר או מהצימר. אחרי הכל, אנחנו עדיין במלחמה.