סוניטה בעצרת (במרכז) עם תמונתו של ביפין | צילום: ליאור רוטשניין

"לשחרר את אחינו הנפאלי": המדינה קיבלה את ביפין - ומחויבת להשבתו

ביפין ג'ושי הוא סטודנט מצטיין שהגיע לארץ ללמוד חקלאות ונקלע למציאות עקובה מדם • כבר 21 חודשים שבני משפחתו מיוסרים בביתם הכפרי שבמערב נפאל - אין להם רצון או שאיפה להבין את נבכי הפוליטיקה של ישראל: הם רק כמהים לאות חיים ממנו, רוצים אותו בבית

"עמדנו היום ברחובות עם ישראלים כדי לשחרר את אחינו הנפאלי ביפין ג'ושי", כתבה סוניטה גורונג בדף הפייסבוק שלה. כששוחחנו בטלפון היא נשמעה עדינה כמו המסרים שהיא מעבירה ברשת החברתית.

בעברית עם מבטא כבד, מדלגת מדי פעם לאנגלית כדי לדייק את עצמה, היא סיפרה על החוויה המטלטלת של 7 באוקטובר, אותו יום שחור שנפל על מדינת ישראל והיכה גם בתושביה הזרים.

אנחנו קוראים להם זרים, אבל חלקם נמצאים בארץ שנים, 19 שנה במקרה של סוניטה. היא מכירה היטב את הלך הרוח הישראלי, את הסכנות וההשלכות של מגורים במדינה מורכבת כזו. יש לה הערכה גדולה למדינה ולחוקיה, בייחוד לעובדה שהיא מרגישה בה שוות זכויות. אני חייבת להודות שהנתון הזה הפתיע אותי מאוד, שכן נושא התושבים הזרים בארץ הינו אחד מעקבי האכילס החברתיים שלנו.

בשונה מסוניטה, ביפין ג'ושי לא נחשב תושב זר, הוא אינו שוהה בלתי חוקי וגם לא פועל השואף לתמוך במשפחתו. ביפין הוא סטודנט מצטיין שהגיע לארץ ללמוד חקלאות ונקלע למציאות עקובה מדם.

מדינת ישראל, שקיבלה אותו אליה כחלק מפרויקט אקדמי, מחויבת לדאוג להשבתו. זה הדבר המוסרי והערכי לעשות. כמה מידע היה ברשותו על הארץ? אין לדעת. מה שאנחנו יודעים הוא שהוא אהב את הארץ והתקופה הקצרה מדי שבה הספיק לשהות בה היתה מעשירה ומהנה עבורו.

חמישה אזרחים נפאלים עמדו עם תמונותיו של ביפין על רקע קניון עזריאלי. מישהו אמר לנו שכדאי לעבור לעצרת בגלל שבבגין ההפגנה היא פוליטית. הודיתי בליבי לאותו בן אדם אכפתי. שחרורו של ביפין הוא לא עניין פוליטי, זהו עניין הומניטרי.

21 חודשים משפחתו של ביפין מיוסרת בביתה הכפרי במחוז קנצ'אפור במערב נפאל. אין להם רצון או שאיפה להבין את נבכי הפוליטיקה של מדינת ישראל. הם כמהים לחיבוק, לאות חיים, הם רוצים את ביפין בבית. אתמול עמדה סוניטה עם השלט של ביפין בעצרת החטופים. הנוכחות הנפאלית בעצרת לא השאירה אנשים אדישים. סוניטה וחבריה למאבק אינם משפחה, אבל ביפין עבורם הוא אח נפאלי. מי כמונו הישראלים יכולים להבין ולהזדהות עם התחושה הזו.

מה גרם לקהילה הנפאלית להתחיל להיות אקטיבית? התחושה המקננת בכולנו: חוסר האונים, גרירת הרגליים, ההבטחות החוזרות ונשנות ובעקבותיהן האכזבות.

בעברית, באנגלית ובנפאלית הבקשה ממקבלי ההחלטות והממשלות זהה: עשו כל מה שאתם יכולים והשתמשו בכל האמצעים כדי להחזיר את כולם הביתה. 48 משפחות מחכות לאהובים שלהן בבית. עד החטוף האחרון.


הכותבת היא מלוות המשפחה מטעם המטה ושל סוניטה גורונג, נציגת הקהילה הנפאלית בארץ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
Load more...