"יש לצאת לקרב הכרעה. חטופים ייפגעו? יכול להיות. יש 50 חטופים? איזה 50? יש ברצועה 20 חטופים חיים" - אלה רק חלק מדברי השרה למשימות לאומיות, מטעם מפלגת הציונות הדתית, אורית סטרוק. את הדברים אמרה אתמול בראיון לרדיו "קול ברמה".
השרה הוסיפה שאת שמות החטופים החיים היא מכירה בעל פה. שמדי יום היא מתפללת לשלומם במערת המכפלה. באמירה זאת היא מציגה עצמה כמי שמודעת לגורל החטופים. מכירה אותם בשמותיהם. ייתכן שאפילו מזהה את תמונותיהם. לכן מפתיע שלמרות זאת, לו זה היה בידיה, אין לה בעיה להורות לצבא להיכנס לאותם מקומות שבהם ידוע שישנם חטופים ולשטח אותם, גם אם המשמעות היא שהם ייפגעו.
כדאי לה להרהר באפשרות שבעצם אמירת הדברים הללו היא נותנת לגיטימציה למחבלים - לא לדאוג שהחטופים יישארו בחיים, כי אם לממשלה לא אכפת למה שלהם יהיה אכפת. וגם, אם שרה בממשלה לא "סופרת" את החטופים החללים, למה שחמאס ידאג לסמן את מקום הימצאם, באדמה או במנהרה? משם קצרה הדרך להפוך עוד 30 מאזרחי ישראל לרון ארדים שמקום קבורתם לא נודע.
השרה סטרוק סתרה את עצמה כשרמזה שדם החטופים אינו סמוק מדם החיילים שנהרגים כדי להשיבם. שבעוטף סופגים, ושיש ניסיונות חטיפת חיילים, כיוון שצה"ל מוגבל
צודקת השרה שהיא מעלה על נס את החטופים החיים, שכן היהדות מקדשת את החיים. אבל היהדות דורשת לשמור על כבוד המת. יש לכבד גם את משפחותיהם. לעשות כל מאמץ להשיבם לקבר ישראל כדי לסגור עבורם מעגל. לאפשר להם להביא את יקירם לקבר ישראל ולהקים לו מצבה עדי עד. לא רק זאת, יש משפחות חטופים שלא משוכנעות שיקירם נהרג. הן נתלות בשביבי מידע, כאישה בורחת מבשורה, ומקוות שברגע האמת ימצאו אותו בחיים. גם עבור משפחות אלו חובה להביא את המתים לקבר ישראל בישראל.
השרה סטרוק אמרה עוד כי "אי אפשר להכריע מלחמה כשיש שטח ברצועה שאליו צה"ל טרם נכנס. יש אזור שלם שהרמטכ"ל הגדיר אותו כאזור 'אל תיגע בי' משום שיש שם חטופים, ובצורה כזאת אי אפשר להכריע מלחמה. זה לא הגיוני ולא סביר".
באותה נשימה אמרה שחיילים נהרגים כשהם יוצאים לקרב על מנת להביא את החטופים. רמזה/אמרה שדמם של החטופים אינו סמוק יותר מדמם של החיילים שנהרגים בקרבות. שבעוטף סופגים, ושיש ניסיונות חטיפת חיילים, כיוון שצה"ל לא נכנס לאותם אזורים שבהם יש חשש לחיי חטופים.
"אני לא יודעת לעשות חשבון דמים כזה שבו חיים של פלוני יותר חשובים מחיים של אלמוני. אני ממש לא חושבת שזה דבר סביר", אמרה. צודקת. וואלה, צודקת. אלא שיש סתירה מלאה בין רצונה להיכנס לאותם אזורים שצה"ל טרם היה בהם בגלל החטופים לבין החשש שלה שייפלו חיילים. הרי בעצם דרישתה לשלוח חיילים לאותם אזורים, ששורצים מחבלים חמושים, היא למעשה חותמת את דינם של חלק מהחיילים. בקיצור, לא מיוצרו ולא מייצרו.
במקום זאת, אציע לשרה סטרוק להתמקד בפתרון שיוביל לסיום המלחמה. שתיזום דיון בממשלה על היום שאחרי חמאס. בכך היא באמת תבטיח את חיי החטופים ואת חיי החיילים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו