הפגנות "קפלן": הדבק של ממשלת המחנה הלאומי

גם אם עדיין לא ברור שמשבר חו"ק הגיוס יביא להקדמת בחירות או לא, ברור שהנושא הנפיץ ימשיך לעמוד במוקד סדר היום הפוליטי. לאחר שנים של מאמצי "קפלן" להפיל את נתניהו ואת ממשלת המחנה הלאומי באמצעות העלאת אינספור סוגיות ונושאים שונים - כתבי האישום, צוללות, המלחמה ועוד - נמצאה החוליה החלשה בשרשרת, החוליה שעלולה להפיל את הממשלה ולהקדים את הבחירות: גיוס חרדים.

"קפלן", לענייננו כאן, הוא שם קוד תמציתי לניסיון המתמשך כבר לא מעט שנים להפיל את נתניהו אישית תוך כדי החרמתו, ולמעשה את ממשלת המחנה הלאומי. שהרי בסופם של דברים נתניהו הוא הסמל החשוב, אבל העניין הוא "הממשלה הרעה הזאת" כפי שהתבטא אחד ממובילי המחאה עוד בטרם החלה הרפורמה המשפטית. מדובר בשילוב של מחאה חוץ־פרלמנטרית מרובת ארגונים, לא פעם גם פורעת חוק וסדר, המשולבת בתמיכה כזו או אחרת של רוב מפלגות האופוזיציה. במובן מוגדר זה - גם ליברמן הוא חלק מקפלן, גם אם הוא שולל היבטים רבים דוגמת הקריאות לסרבנות וכיוצא באלה.

במובנים רבים מחאת קפלן היתה מראשיתה, וכך היא גם כיום, טובה מאוד לחרדים במישור הפוליטי. מחאות קפלן תדלקו ושימרו את הסרבנות החרדית המתמשכת, במיוחד ובעיקר גם לנוכח מלחמה שגבתה וממשיכה לגבות מחירים כבדים מאוד מכל חלקי החברה היהודית למעט החרדים. החרדים זוכרים היטב את ההיערכויות הפוליטיות שהותירו אותם מחוץ לקואליציה כמו ב־2013. הם גם זוכרים בוודאי מי היה שר האוצר ששינה את תשלומי הביטוח הלאומי שהיו חלק משמעותי בפרנסת המשפחה החרדית מרובת הילדים. אולם ממשלות כאלו אפשריות רק כאשר יש חלופות להשתתפות החרדים בקואליציה.

אלא שמחנה קפלן בהחרמותיו שינה את המצב מיסודו. האפשרות הפוליטית להקים ממשלה בהובלת המחנה הלאומי ללא החרדים אפשרית רק אם לא מחרימים את נתניהו אישית כראש ממשלה, ורק אם במרכז־שמאל יש מספיק גורמים חלופיים המוכנים להצטרף לממשלה בהובלת המחנה הלאומי. יתר על כן, המצב כיום בתחום ההחרמות של המחנה הלאומי חמור הרבה יותר מאשר בעבר. קולות פסילה נשמעים לא רק כלפי נתניהו אישית אלא גם כלפי "המשיחיים" מהציונות הדתית, שלא לדבר על איתמר בן גביר ועוצמה יהודית. במצב עניינים זה קפלן לא רק הפך לדבק של ממשלת המחנה הלאומי, אלא הפך אותה לאפשרות המעשית היחידה.

מובנים רבים מחאת קפלן היתה מראשיתה, וכך היא גם כיום, טובה מאוד לחרדים במישור הפוליטי. מחאות קפלן תדלקו ושימרו את הסרבנות החרדית המתמשכת, במיוחד ובעיקר גם לנוכח מלחמה שגבתה וממשיכה לגבות מחירים כבדים מאוד מכל חלקי החברה היהודית למעט החרדים. החרדים זוכרים היטב את ההיערכויות הפוליטיות שהותירו אותם מחוץ לקואליציה כמו ב־2013. הם גם זוכרים בוודאי מי היה שר האוצר ששינה את תשלומי הביטוח הלאומי שהיו חלק משמעותי בפרנסת המשפחה החרדית מרובת הילדים. אולם ממשלות כאלו אפשריות רק כאשר יש חלופות להשתתפות החרדים בקואליציה.

מעט מכל זה כבר ראינו בבחירות הראשונות בשנת 2019. הרי למרות נפילתה של מפלגת הימין החדש היה ניתן להקים ממשלה של המחנה הלאומי למרות אובדן הקולות. אלא שליברמן, הטוען שהוא ימני, לא הצטרף. לפתע נזכר בסוגיית גיוס חרדים והצטרף להחרמת נתניהו, החרמה שהוא ממשיך איתה עד לרגע זה, מה שהופך אותו לחלק מקפלן.

בקפלן דורשים בכל תוקף שוויון בגיוס, דרישה שנתמכת גם על ידי רבים שאינם חלק מקפלן, במקביל לכך מחרימים את נתניהו והממשלה, ובכך מחזקים את הסרבנות העיקשת של החרדים שבלעדיהם אכן אין ממשלה למחנה הלאומי. החרדים רוצים חוק שיכלול את המשך ההשתמטות בהיקפים משמעותיים, ובהקשר זה פחות חשובים הפרטים, ובקפלן מעוניינים בחוק שאין באמת חשיבות למה שיהיה כתוב בו כי הם יתנגדו לו בכל מקרה.

הסרבנות החרדית, שאולי תוביל להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות, לא תהיה הפעם הראשונה שבה המנהיגות החרדית טועה בהערכת המצב ההיסטורית. והתביעה לגיוס משמעותי מזמן איננה רק קפלן - היא אותנטית ונרחבת גם במחנה הלאומי. כל פשרה שהחרדים דחו בעבר הביאה לאחר מכן לפשרה גרועה בהרבה מבחינתם. זה לא עומד להשתנות. המחנה הלאומי חייב להבהיר לחרדים שלאחר הפלת הממשלה ההצעה הבאה תהיה קשה הרבה יותר מבחינתם.