לפני כשלושה שבועות נעצרו לעיני ילדיהן הקטינים שושן דולגופולסקי־גבע וד"ר רננה קידר, במהלך מחאה שקטה לשחרור החטופים שנערכה מול בית השר ניר ברקת. ד"ר קידר ראתה מחלון ביתה את אחד השוטרים משוחח עם בתה וירדה לברר את הנעשה. במהלך דין ודברים בינה לבין קצין המשטרה שנכח במקום, טען הקצין כי הכיתוב על כובעה "אין אקדמיה בלי דמוקרטיה" מסמן אותה כחלק מהמחאה. הסיטואציה הידרדרה במהירות, ושתי הנשים נעצרו ונלקחו לתחנת המשטרה. עם הגעתן לתחנת המשטרה הורתה להן שוטרת להתפשט וערכה עליהן חיפוש בעירום כמעט מלא.
נסיבות דומות הובילו למעצרו של תת־אלוף (בדימוס) אמיר השכל, ממובילי המחאה נגד רה"מ בנימין נתניהו. הוא נעצר לאחר שהחזיק שלט להחזרת החטופים. בתום חקירה משטרתית הוא הועבר לאבו כביר, ושם עבר חיפוש בעירום מלא כחלק מקליטתו בבית המעצר.
מעבר לפגיעה הקשה בזכויות יסוד חוקתיות כמו הזכות לחירות, לחופש הביטוי, לכבוד האדם ולפרטיות, שני המקרים משקפים גם התנהגות משטרתית שלכאורה מנוגדת לאמור בחוק המעצרים ובדיני החיפוש.
ראשית, כדי לעצור אדם יש להוכיח חשד סביר לביצוע עבירה, וכן עילת מעצר כגון מסוכנות או חשש לשיבוש הליכי משפט. בשני המקרים הנ"ל אין זה ברור כלל איזו עבירה נעברה, בהנחה שחופש המחאה וחופש הביטוי הם עדיין זכויות מוגנות בישראל. מעבר לכך, מבחינת עילת המעצר ברור ששלושת העצורים אינם מסוכנים לציבור, וקשה לראות איזה חשש לשיבוש הליכי משפט מתעורר במקרה זה.
אולם גם אם נניח לצורך הדיון כי המעצר בוצע כדין, הוראת השוטרת לנשים להתפשט בתחנת המשטרה ולהיוותר בעירום כמעט מלא - מנוגדת לדין. החוק אמנם מאפשר למשטרה במצבים מסוימים לערוך חיפוש בעירום, אך זאת רק כשיש חשד סביר שבגוף החשוד נמצאת ראיה לביצוע עבירה. במקרה זה אין ספק כי לא היה חשד שמתחת לבגדיהן של הנשים נמצאת ראיה לביצוע עבירה, שכן נסיבות מעצרן לא הולידו חשש שהחביאו סמים, סכין או כל דבר אחר האסור לפי החוק.
זאת ועוד, בראיון שנערך עם נציג המשטרה הוא טען שבסמכות שוטר העוצר אדם לערוך חיפוש מעין זה. זוהי טענה שגויה. סמכות החיפוש הנלווית למעצר היא רק חיפוש על פני גופו של אדם, ולא חיפוש בעירום. מעבר לכך, אף אם היה מדובר בסמכות נלווית למעצר, על השוטר או השוטרת להפעיל שיקול דעת אם חיפוש כזה הכרחי ונדרש, שהרי מדובר בחיפוש משפיל ומבזה הפוגע בצנעת הפרט ובכבוד האדם.
סוגיית החיפוש בעירום עלתה בפסיקה גם ביחס לשירות בתי הסוהר. בפסק דין דורפמן, למשל, נדון חיפוש בעירום שנערך לתובע בעת קליטתו במעצר במגרש הרוסים. נקבע שהחיפוש נעשה בניגוד לחוק, שכן היה על הסוהר להפעיל שיקול דעת ולבחון קיומו של חשד סביר שהעצור מחביא חפץ אסור מתחת לבגדיו כדי להכניסו לבית המעצר. בפסק דין זה צוין במפורש שכשאדם נעצר בעת מחאה, לא מתקיים בדרך כלל חשש סביר שהוא מסתיר חפץ אסור. פסקי דין נוספים המשיכו קו זה, שמטרתו הגנה על זכויות היסוד של הפרט. לנוכח קביעות אלה עולה שגם החיפוש בעירום שנערך לאמיר השכל היה פסול, שכן לא נראה שהופעל שיקול דעת הבוחן אם קיים חשד סביר להכנסת חפץ אסור על ידיו.
זכויות היסוד הן חגורת המגן הניתנת לכל אזרח באשר הוא. המבחן לקיומה של דמוקרטיה מהותית ולא חלולה בא לידי ביטוי במיוחד בשמירה על זכויותיהם של אלה המוחים נגד השלטון. זו נשמת אפה של הדמוקרטיה. אל למשטרה להשתמש בסמכויות המעצר והחיפוש כדי להרתיע אזרחים מן השורה או להעניש אותם בשל עמדה פוליטית כזו או אחרת. המקרים הנ"ל מהווים אפוא קריאה דחופה לצמרת המשטרה לערוך בדק בית, לפני שיהיה מאוחר מדי.
ד"ר רוזנברג הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו