אשת הברזל מחברון

לפני כמה שנים, הזדמנתי להנחות פאנל ברמת גן בהשתתפות אנשי רוח ופוליטיקאים. אחד מהם היה פרופסור מהולל שנשמיט את שמו מפאת כבודו, ואחת נוספת היתה פוליטיקאית שקטה שגם את שמה נשמיט לעת עתה. אף שנושא הפאנל היה אחדות ישראל והדרכים להשיג אותה, לא חדל הפרופסור מלרלור פוליטי בניסיון להטריל את הח"כית, שמצידה שמרה על ממלכתיות.

אלא שאז ביצע הפרופסור טעות, וכהוכחה לצדקתו - ובצורה נרקיסיסטית אופיינית - הביא סימוכין מתוך מחקר שערך. או אז התערבה הח"כית הנכבדת, ולעיני הקהל המשתאה צלבה אותו באלגנטיות כשהיא מתקנת ציטוטים סותרים מתוך אותו מאמר. כן, מתברר שהיא קראה אותו, התעמקה, והיא גם זוכרת. הקהל - לא בדיוק אנשי ימין - מחא כפיים. הפרופסור נדם במבוכה עד סוף הערב. שמה של הח"כית? אורית סטרוק.

נזכרתי באירוע אחרי עוד שבוע שבו "גורמים צבאיים" נעלבים הדליפו שבישיבה ביטחונית, סטרוק העזה להציג שאלות נוקבות לכבוד הרמטכ"ל והמיניונים שלו. מי שפגש בחייו כמה מפקדים בכירים יודע שמה שמעצבן אותם יותר משאלות - זה שאלות טובות. וסטרוק? שאלה ושאלה, החצופה. למה שוב נכנס סיוע לחמאס, מה ההיגיון בכיבוש מדמם של אותו השטח ואז בנסיגה ממנו. שאלה ועצבנה. והבכירים? כעסו ותדרכו.

מה היא מבינה בכלל, המתנחלת עם הכסר"ש והמשקפיים? נכון שהיא תמיד שולטת בחומר, במפות, בצירים ובפקודות על בוריין, אבל זה לא מספיק כדי להעז לפקפק בנו, גברת. חיש קל הודלפה קריאת הקרב: "למי אתם מאמינים, לצה"ל או לסטרוק?!"

ובכן, לפי בדיקה של כתב "ישראל היום" אריאל כהנא, מתברר שסטרוק התריעה לפחות 15 פעמים(!) ספציפית מפני התעצמות חמאס לפני 7 באוקטובר. ולא התריעה בצורה אמורפית, אלא עם נתונים ומספרים וגרפים של ציוד הנדסי וכלי תקשורת שנכנסים לרצועה באין מפריע. כרגיל, היא זכתה לגלגולי עיניים ולבוז מופגן מהאלופים, וכן, גם מנתניהו. עם כל הכבוד, את מחברון ויש לך 11 ילדים. את לא באמת יכולה להבין לעומק בנושאים האלו. בטח לא כמונו.

אבל סטרוק, עניין ידוע, היא קרצייה רצינית. לא קרצייה מהסוג היש־עתידי שמטריל ברשתות, אלא קרצייה אינטליגנטית מסוג פיטבול שלא מרפה ולא מוותרת, ושגם מקפידה לצלול עמוק לחומר לפני שהיא שואלת שאלות. ואלה - כך מודים הגורמים הבכירים לכלבלביהם המהנהנים כמו היו מונחים על הדשבורד של הרכב הצה"לי שלהם - אלה הכי גרועים. אי אפשר להתנער מהם, ואפילו אי אפשר לשלוף כרגיל את קלף ה"הסתה נגד צה"ל" כמו שהם אוהבים. כי מול סטרוק, שרוב משפחתה בשטח כרגע, זה נשמע מטופש במיוחד.

ובכן, ברגעים אלו עוד לא ברור אם בעצת הרמטכ"ל ואלופיו שוב ניסוג משטח שנכבש במחיר דמים ו"הפעם זה יהיה שונה", או שלשם שינוי יקשיבו דווקא לסטרוק, שקולה כבר צרוד משנים של קריאות שהמלך הוא עירום ועריה, וגם לא שולט בחומר. מה שבטוח הוא שהתשובה לשאלה "למי אתם מאמינים, לצה"ל או לסטרוק?!" מאוד־מאוד פשוטה: אנחנו מאמינים לקרצייה המתנחלת עם הכסר"ש והמשקפיים, שאיכשהו צדקה תמיד. אבל תמיד.