בשבוע שעבר חגגנו, או יותר נכון ציינו, 40 שנה לתוכנית הייצוב במשק. מישהו זוכר מה זה? פחות. ובכן, אפשר להבין. אנחנו בכל זאת מדינה שהספיקה לשכוח בתוך שבועיים את אחת המלחמות המדהימות שהאנושות ראתה, ואם שכחנו את מלחמת 12 הימים ב־12 ימים, איך נזכור את תוכנית הייצוב.
למעט תוכנית מיוחדת בערוץ הכלכלה, לא היה לכך שום אזכור תקשורתי. הנושאים הביטחוניים והפוליטיים שולטים בסדר היום התקשורתי ובמידה מסוימת בצדק, ועדיין - הבסיס לניצחון של מדינת ישראל אינו האומץ של חייליה, אמיצים ככל שיהיו, וגם אינו חוכמת מהנדסיה, חכמים ככל שיהיו.
גם במדינות אחרות, וגם בקרב אויבינו, יש אנשים אמיצים ויש אנשים חכמים, אך הניצחון על איראן הוא קודם כל ניצחון כלכלי. לתמ"ג אין פנים, לא ניתן לראיין אותו בטלוויזיה, הוא אינו טייסת ואינו מתדלק מטוסים בפנים מפוקסלות. הוא אינו סוכן מוסד ולא מהנדסת ברפאל. אף אחד לא מוחא כפיים לתוצר המקומי הגולמי, לא מזכיר אותו בנאומים ולא חולק לו קרדיט. ועדיין, מאחורי כל טייס, מהנדס, תומכ"ל ואמל"ח עומדים מוטי ההייטקיסט, ירדן רואת החשבון ומארק הרתך במפעל. אלה האנשים שמשלמים את החשבון.
מפקד חיל האוויר, אלוף תומר בר וראש אגף המודיעין, אלוף שלומי בינדר מנהלים את התקיפות באיראן במכת הפתיחה \\ דובר צה"ל
אף על פי שאיראן גדולה מישראל פי יותר מ־50, ואוכלוסייתה היא פי תשעה, כלכלתה קטנה מזו של ישראל, והיא נשענת על משאבי טבע ולא על הון אנושי.
ישראל ניצחה את איראן כי ישראל עשירה הרבה יותר, והיא הצליחה להשתמש בכלכלתה למימון ולפיתוח של אמל"ח מתוחכם ויקר.
גם את הנזק, למרות האובדן היקר בחיי אדם, ניתן יהיה לתקן ללא השפעה משמעותית על הכלכלה. זאת, בניגוד לאיראן שתצטרך להשקיע שיעור גדול של כלכלתה בשיקומה. גם ההצלחה האסטרטגית שלנו במלחמה נשענת על כך שלאיראנים פשוט "נגמר הכסף", והם ככל הנראה לא יוכלו לקדם תוכנית גרעין גם אם ירצו.
כדי ליהנות מפירות הניצחון ולהבטיח ניצחונות נוספים בכל עימות עתידי, עלינו להבטיח תחילה כלכלה חזקה, כזאת שתוכל לממן מלחמות ללא קושי רב. מה שמוביל אותנו לתוכנית הייצוב של 1985.
בשנת 1985 התמ"ג של ישראל היה 30 מיליארד דולרים, של איראן 200 מיליארד. כלכלתה אז היתה פי שישה מזו של ישראל. אם היינו נלחמים בהם אז, כנראה הם היו מועכים אותנו כמו שמועכים ג'וק.
ישראל, שסבלה אז ממשק סוציאליסטי מתוכנן עם אינפלציה אדירה, חובות עתק ופריון עבודה נמוך במיוחד, הגיעה ערב קריסתה לתוכנית ייצוב שנוסחה על ידי סטנלי פישר - לימים נגיד בנק ישראל, שהלך לאחרונה לעולמו. התוכנית התקבלה על ידי ממשלת האחדות בדיוק לפני 40 שנה.
התוכנית לא רק שמה את ישראל על פסים של צמיחה כלכלית והתקבלות למועדון המדינות המתקדמות, היא גם אפשרה כלכלית את התמיכה בתשתיות הצבאיות והתעשייתיות.
הדרך לניצחון באיראן נסללה באותו לילה של 30 ביוני 1985, כאשר ישראל החלה במדיניות של ריסון תקציבי, הפחתת חובות ורפורמות כלכליות ליברליות לפתיחת המשק לתחרות. 40 שנה לאחר מכן אומנם ניצחנו באיראן, אבל לא השכלנו לסיים את הרפורמות החשובות.
בדיוק 40 שנה אחרי, הכנסת בלמה רפורמות בשוק הביצים (שהן היקרות בעולם), ומשרדי החקלאות והאוצר בוששו להסיר מכסים המכבידים על יוקר המחיה. כמות האמל"ח שלנו ואיכותו תלויות גם במחיר הביצה והעגבנייה. אם שוקי העבודה לא יתנערו מההסתדרות, אם התעשייה והשירותים לא ידביקו את ההייטק, אם לא תהיה רפורמה חינוכית, אם יחסרו מדענים, ואם אנחנו רוצים לנצח גם במלחמה הבאה - המטוס הכלכלי שלנו צריך לקחת ימינה וחזק.
קו ישיר עובר בין תוכנית הייצוב של 1985 לניצחון של 2025. בואו נדאג לרפורמות של 2025 כדי לנצח גם ב־2045.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו