המושג החדש־ישן "עליונות יהודית" הופך פופולרי בשיח הציבורי בישראל ובעולם וסוחף לא רק את האגף הרדיקלי בשמאל אלא גם דמויות מלב הממסד בישראל. אם נדמה את המושג לכדור במשחק מסירות פרימיטיבי, נראה שב־100 השנים האחרונות הוא נמסר בקלילות מפתיעה מאנטישמים קלאסיים כמו הנרי פורד - שפרסם בעיתונו בשנות ה־20 את סדרת המאמרים "היהודי הבינלאומי" על שליטת "היהודים העליונים" בהוליווד ובעולם דרך המדיה וההון - אל הנאצים של שנות ה־30, שהושפעו ממאמרים אלה, תרגמו אותם והמשיכו להפיץ תפיסות כמו זאת שראתה בקומוניזם בבריה"מ מסווה לשליטה יהודית.
החל משנות ה־70 נתפס כדור העליונות היהודית על ידי השמאל בישראל ובעולם, ורבים מארגוני זכויות האדם עושים בו שימוש עד היום. אינטלקטואלים ערבים ופלשתינים משמיעים ביקורת פוסט־קולוניאלית המתייחסת לאפליה המובנית נגד פלשתינים שאינם אזרחי ישראל כעליונות יהודית ומתארת את ישראל כמדינת אפרטהייד. בין זריקה לתפיסה, התגלגל הכדור וחזר לשימוש אנטישמי קלאסי כאשר ב־2003 דיוויד דיוק, לשעבר מנהיג ה־KKK, שכתב בספרו "Jewish Supremacism: My Awakening to the Jewish Question" את הרעיון הישן שהיהודים הם גזע עליון המפעיל מניפולציות על ממשלות, כלכלה ותקשורת עולמית.
בשבוע שעבר נחת הכדור אצל בוגי יעלון, שר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, כשביקר את מפלגות האופוזיציה על תמיכתן בהדחת ח"כ איימן עודה. "אתמול הצטרפתם בהצבעתכם לכהניסטים, המשיחיים, המטורללים שלא מנעו את טבח 7.10", כתב ברשת x, "ועכשיו נוקמים, הורגים ותוקפים בשם 'עליונות יהודית' את ה'לא יהודים'".
זליגת המושג "עליונות יהודית" כרעיון מארגן אל מרכז הממסד בישראל החלה בתקופת המחאות נגד הרפורמה המשפטית. הוא שובץ בביקורת נגד הממשלה ואז נגד המלחמה, כדי להתריע מפני הסכנה המוסרית שקיימת לכאורה בזהות הדתית־לאומית יהודית. קבוצת האליטות הישנות, החילוניות והאשכנזיות, ששורשיה בתנועה הציונית ואשר מייחסת לעצמה את הקמת המדינה - החלה להפנים שכדי להתנער מהביקורת הבינלאומית המתעצמת עליה להצמיד אותה אל הקבוצות היהודיות האחרות, המסורתיות והדתיות, אלה שנושאות על עצמן את סממני היהדות.
הציונות היתה תנועה חילונית, אך יוחסה לה עליונות יהודית. אולם התנערות האליטות החילוניות מההאשמות בעליונות יהודית חוטאת להיסטוריה ולהווה: כמעט אף אחת מאותן אליטות ציוניות לא מתנגדת למדינה יהודית או מצהירה במפורש על תמיכה במדינת כל אזרחיה.
מובילי המחאות נגד הרפורמה הציבו את מגילת העצמאות בקדמת הבמה. מסמך שבעין פוסט־קולוניאלית אפשר בקלות לקרוא כמנציח עליונות יהודית. "לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו, ולא חדל מתפילה ומתקווה לשוב לארצו ולחדש בתוכה את חירותו המדינית", נכתב. חירות מדינית משמעותה שליטה ושמירה על צביונה היהודי של המדינה, בין היתר דרך הדמוגרפיה.
החל משנות ה־70 נתפס כדור העליונות היהודית על ידי השמאל בישראל ובעולם, ורבים מארגוני זכויות האדם עושים בו שימוש עד היום. אינטלקטואלים ערבים ופלשתינים משמיעים ביקורת פוסט־קולוניאלית המתייחסת לאפליה המובנית נגד פלשתינים שאינם אזרחי ישראל כעליונות יהודית ומתארת את ישראל כמדינת אפרטהייד
גם חוק הלאום (שהוא תרגום פוליטי של מגילת העצמאות) מגדיר את ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, שבה יש לו זכות טבעית להגדרה עצמית ולא כדמוקרטית ו/או שוויונית. באופן כללי, עצם קיומה של מדינה יהודית יכול להיתפס כעליונות יהודית. כדי להמשיך לקיים אותה לא ניתן למשל להחיל את חוק השבות על אזרחי המדינה שאינם יהודים.
אימוץ המושג עליונות יהודית על ידי האליטות החילוניות משקף התקרבות אל אידיאולוגיות אנטי־ציוניות, שצברו פופולריות בזירה העולמית. אך בנוגע לכוח, שליטה או פריבילגיות, האליטות אוחזות בעליונות מובהקת ולא נראה שהן מתכוונות לוותר עליה, למען יהודים או לא יהודים. במקרה הזה דווקא אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו