במערכה על הריבונות היהודית אין הבדל בין לוחם בלבנון למתפלל במנצ'סטר

ביום כיפור האחרון, כשהדיווחים על הפיגוע הרצחני ב"היטון פארק" שבמנצ'סטר הגיעו לישראל, הם תויגו כ"חדשות חוץ". שני יהודים נרצחו בכניסה לבית הכנסת בידי אסלאמיסט קיצוני, ובישראל ראו בכך טרגדיה נוראה שקרתה "שם", מעבר לים. גם הפיגוע שהתרחש אתמול בצפון-מערב לונדון, שבו נדקרו לאור היום שני יהודים בלב שכונה יהודית, מוכיח כי הכתובת אינה רק על הקיר – היא צרובה בדם על המדרכות של אירופה כולה.

בריטניה אינה לבדה בחוסר ההבנה של המציאות המשתנה, אך הטרגדיה האמיתית היא חוסר ההבנה של ישראל עצמה. אנו מצויים בעיצומה של מערכה כוללת שנועדה לערער את הלגיטימציה של הריבונות היהודית. זהו מעבר מואץ משלב הרטוריקה לשלב האלים כלפי יהודים וישראלים בחו"ל, וזהו רק קצה הקרחון.

האנטישמיות המודרנית אינה עוד שנאה דתית או גזעית גרידא, אלא נשק פוליטי אלים ומתוחכם. עבור המפגעים והמסיתים, אין הבדל בין חייל בלבנון או תושב גוש עציון לבין מתפלל במנצ'סטר או עובר אורח בלונדון; כולם מייצגים את אותו רעיון ציוני שהם מבקשים להכחיד. למרבה הצער, ישראל היא היחידה שעדיין מתעקשת על ההבחנה הזאת.
התגובה הישראלית לאירועים האחרונים בבריטניה הסתפקה במילים. הנשיא תקף, ראש הממשלה ביקר ושר החוץ אימץ טון לוחמני. הדרישה מממשלת בריטניה לעבור ממעשים למילים מוצדקת, אך היא בעיקר חושפת את ערוותה של ישראל: הציפייה הזו מממשלות זרות חייבת להתחיל בפעולה דומה של מדינת היהודים.

כמדינת הלאום של העם היהודי, לישראל יש אחריות מוסרית וביטחונית על יהודי העולם. עליה להפעיל מנופים משמעותיים באפיקים שהם הרבה מעבר לרטוריקה. לא ייתכן שהאנטישמיות הפוליטית – הפועלת לכרסם בזכות הקיום של ישראל באמצעי תודעה, דיפלומטיה ואלימות – תישאר "חזית חורגת".
על ישראל להבהיר: פגיעה ביהודים ובישראלים פותחת חזית ישירה מולה.

מדינה החפצה בשיתוף פעולה ביטחוני, בסחר או ביחסים דיפלומטיים תקינים עם ירושלים, חייבת לדעת שלביטחון אזרחיה היהודים יש מחיר מעשי. במקום להטיח האשמות מרחוק, יש להפעיל את מלוא המשקל הדיפלומטי כדי להפוך רצח יהודים למשבר מדיני של ממש.

צעדים דרמטיים כמו החזרת השגרירה להתייעצויות, זימון שגריר בריטניה לנזיפה או הקפאת שיתופי פעולה, היו מאותתים שישראל אינה רואה ברצח יהודים "פגיעה מסוג ב'". זו ההזדמנות להציב דרישות אופרטיביות: מאבטחה משטרתית חמושה סביב מוסדות יהודיים, דרך שינוי תכני לימוד ועד לשיתוף פעולה מודיעיני אקטיבי למיגור תאי טרור. מדינה שמאפשרת להסתה להשתולל ברחובותיה צריכה לשלם מחיר מדיני מוחשי.

בתוך המערכה הזו, מערכת היחסים בין ישראל לתפוצות מזכירה לעיתים קשר מורכב בין הורה לילדו. לעיתים הילד בועט ומטיח ביקורת, אך מתחת למרדנות מסתתר איתות נואש וזעקה לתחושת מוגנות אל מול עולם עוין.
ברגעים היסטוריים אלו, יהודים ציוניים רבים שואלים: "האם אתם עדיין הגב שלנו? האם הבית הלאומי הוא עדיין מבצר עבורנו גם מרחוק?". היהודי במנצ'סטר המביט בשלולית הדם על המדרכה חייב לדעת שבניגוד למציאות של לפני 78 שנים – יש לו גב. ישראל צריכה להפסיק להסתפק בגינויים רפים ולהתחיל להתנהג כמו מדינת היהודים. דמם וכבודם של יהודים אינם הפקר, והחזית הזו היא מלחמה שאין לנו ברירה אלא לנצח בה.

-

יצחק צרפתי הוא מנכ"ל StandWithUs בריטניה