בסוף השבוע האחרון, עם תום שנת הלימודים בתיכונים, זכיתי לקבל הצצה אל מאחורי הקלעים של עולם המחנכים. בדברים שנאמרו בטקס סיום כיתה י"ב של התיכון התורני הימלפרב בירושלים, שבה לומד גם בני, למדתי קצת יותר על עולם החינוך של האנשים שמגדלים את הילדים שלנו.
הבנתי מה מביא כה רבים מבוגרי בית הספר לבחור בשירות משמעותי, ולצערי גם הבנתי איך יכול להיות שעשרה(!) מבוגריו נפלו במלחמה האחרונה. עשרה בוגרים, וביניהם בן זוסמן, ענר שפירא שאף הציל עשרות במיגונית המוות, ועלמקאן טרפה. כל החברה הישראלית מיוצגת שם.
המוטו של בית הספר הוא "להרגיש שייך". תפקידנו כמורים, הסביר לנו המחנך, הוא לתת לילדים תחושה שהם אף פעם לא לבד. אבל עכשיו, עם צאתכם מבית הספר, גם לכם יש אחריות שאחרים ירגישו שייכים. המנהל ציטט את סיריוס בלאק, אחד ממדריכיו של הארי פוטר, שאמר: "אם ברצונך ללמוד להכיר אדם, שים לב איך הוא מתייחס לזוטרים ממנו, לא לשווים לו". לכן, עכשיו, כשאתם נכנסים למקומות חדשים, תדאגו לשים עין על "הזוטרים": אלו שלא מוצאים את עצמם, הפחות מקובלים. לדאוג שכל מי שמסביב ירגיש שייך.
הימלפרב הוא בית ספר דתי ותורני, אבל התורה שם היא קצת שונה - בלי קוצים, עדינה ומאפשרת. תורה של מחויבות להלכה, אבל לא פחות - לחברה. לדרך ארץ עם תורה. מחנכים לדברים הגדולים דרך הדברים הקטנים והיומיומיים ביותר. לדוגמה, המנהל הוסיף שלהרגיש שייך זה גם לענות לטלפונים של אמא, וגם של אבא אם הוא מתקשר, ולהתקשר לסבא ולסבתא בסוף השבוע. "אתם לא יודעים כמה ה'שבת שלום' שלכם הוא משמעותי עבורם", הוסיף.
במהלך הטקס, המורים נחנקו מדמעות לא פעם. זאת היתה מראה למצב שלנו, ההורים. בבית הספר הזה מעבירים את המסר של אחריות ודוגמה אישית במעשים, ולא בדיבורים. רבים מהמורים שירתו בעצמם במילואים. לצערנו, בוגר הנופלים הוא סרן אבי גולדברג. הרב אבי היה מחנך ורב בית הספר, וגם רכז המחויבות האישית. מדי שבוע הוא היה יוצא עם תלמידיו לשיר ולנגן בבתי אבות בירושלים.
לפני כשנה, הבן הגדול שלי, גם הוא בוגר הימלפרב, נפצע קשה במלחמה. גם לו היה ברור שמוטלת עליו אחריות כלפי החברה והמדינה, והוא בחר בשירות צבאי משמעותי. ברוך ה', הבן שלנו הבריא והתחזק. מפעם לפעם אני הוגה בשאלה לאילו ערכים אנו מחנכים את הילדים שלנו, ומהו המחיר של ערכים אלו. התיאוריה ברורה, אבל המחירים מעמתים אותנו עם מציאות לא פשוטה בכלל.
התשובה שלמדתי מהימלפרב היא שהילדים שלנו הם בנים של מלך, הם נסיכים, ולהיות נסיך זו זכות - זכות לגור בארץ ישראל, במדינה יהודית עצמאית. אבל להיות נסיך זו גם חובה. הנסיכים של הדור הזה לא חיים בבועה, הם מרגישים שייכים, מקבלים אחריות. כהורים וכאזרחים, מוטלת עלינו החובה להרהר בדרך - אבל גם החובה לבחור בה.
ד"ר נתנאל פישר הוא מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה, אונ' בר־אילן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו