מחורבן בית שלישי למעצמה: איך התעשתנו ברגע האחרון

את האמת המרה אני מרשה לעצמי לומר רק עכשיו, אחרי שישראל יזמה וניצחה: היינו ממש רבע שעה מחורבן בית שלישי.

שנאת אחים עיוורה אותנו מלראות כיצד אויבינו קולטים את ההזדמנות ומתחמשים. העיוורון שלנו, ריב האחים ובחירתנו בסיר הבשר מנעו מאיתנו לראות ולהתמודד עם המפלצת שנבנתה סביבנו. ישראל (כולה) לא היתה מוכנה לשלם את מחיר הדמים של עימות וחיסול חמאס. העדפנו (כולנו) מבצעים ולא הכרעה. פחדנו והתחמקנו מעימות כולל עם חיזבאללה. דחינו את הקץ. היינו עסוקים בחיים, בטיסות לחו"ל, כשכאן, ממש כאן, בטולכרם ובג'נין, צמח טרור שתכנן 7 באוקטובר על כפר סבא ונתניה.

בעודנו שקועים בשנאת חינם סגרה עלינו איראן עם שלוחיה ועם כמות טילים ומל"טים ששווה לפצצת אטום. כשהמומחים, הפרשנים ואפילו הגנרלים זלזלו בגרעין האיראני.

כיום אפשר להודות שהיינו על סף התקפה כוללת של איראן ושלוחותיה - חמאס, חיזבאללה, סוריה והחות'ים - שאילו פעלו יחדיו ב־7 באוקטובר או מייד אחריו, היו מחריבים את ישראל. אלפי טילים מחמש חזיתות היו מחריבים את בתי החולים, נתב"ג, החשמל, התעשייה, בסיסי הצבא, הנמלים. בלי הגנת כיפות ברזל וטילי חץ שהיו אוזלים, היו אלפי אבידות בנפש.

אנחנו נצא מהמלחמה הגדולה הזאת מדממים ומנצחים, כואבים וחכמים. לא ניתן לשאננות לחזור. לא ניתן לשנאת אחים לחזור. ונדרוש תמיד מהמנהיגות הפוליטית והצבאית שתכה ותגדע כל אויב באיבו. שתחסל כל צורר בלידתו. זו מסקנת אסוננו. זו המחויבות לנופלים ולנופלות, לאנוסות, לחטופים והחטופות שחזרו ויחזרו. נהיה מעצמה. נתנהג כמעצמה. נכה כמעצמה.

אם מאות מל"טים מלבנון, איראן, סוריה והחות'ים היו טסים בו־זמנית חופשי־חופשי בשמיים שלנו, הם היו משמידים כאן הכל. נורא? זו האמת שהיינו מרחק ימים ממנה.

חוכמת ישראל שלא לפתוח כמה חזיתות הביאה לחיסול כל יריב בהדרגה. ישראל פגעה קשות בחמאס ואחרי זה בחיזבאללה, וכתוצאה מכך התפרקה סוריה, ובמקביל נכנסה למחנות הטרור ביהודה ושומרון, לפני שנה "עיוורה" את איראן, ועכשיו המכה המכריעה על הטילים והגרעין. ישראל, ואז ארה"ב.

חוכמת ישראל בחודש המר אוקטובר 23' נבעה מתוך הכרת חולשתה. ראש הממשלה הבין שהצבא והמדינה לא מסוגלים להכיל את כל האתגרים. חוכמת ישראל נבעה גם מחולשתה, אך גם מאי־הבנת האייתוללות איזו מפלצת קטלנית בנו. אולי זה היה בזכות הרתעת ישראל משלל מבצעיה ומלחמותיה. אולי הפחד מתגובה גרעינית של ישראל מדממת. התוצאה ידועה - האויבים לא תיאמו ביניהם התקפה משולבת, לא הצטרפו לחמאס כשישראל היתה מרוסקת ומשותקת.

כן, התעשתנו ברגע האחרון. בזכות עם מגויס, מאוחד ומתעלה, בזכות צבא שקם לתחייה, בזכות מוסד מדהים, בזכות מנהיגות שהופתעה וכשלה במחדל אוקטובר 23', אך בקור רוח טיפלה באיום פרוסה אחר פרוסה.

אנחנו נצא מהמלחמה הגדולה הזאת מדממים ומנצחים, כואבים וחכמים. לא ניתן לשאננות לחזור. לא ניתן לשנאת אחים לחזור. ונדרוש תמיד מהמנהיגות הפוליטית והצבאית שתכה ותגדע כל אויב באיבו. שתחסל כל צורר בלידתו. זו מסקנת אסוננו. זו המחויבות לנופלים ולנופלות, לאנוסות, לחטופים והחטופות שחזרו ויחזרו.

נהיה מעצמה. נתנהג כמעצמה. נכה כמעצמה.

ונדע: לעולם לא עוד.

• הכותב הוא פרסומאי, מחבר "הבגינים"