ידיד מסוכן אינו ידיד
כלבים שיודעים לתקוף ולהזיק, ויש להם את הכוח הפיזי לעשות כן, הם מפגע מסוכן • אנשים שמחזיקים בהם כחיית מחמד יודעים זאת, אך משכנעים את עצמם שאילוף וגידול אוהב ינטרלו את האיום הזה • לא, הוא לא – ועדות לכך היא התינוקת האומללה מקריית ביאליק שננשכה למוות מהכלב המשפחתי
Your browser doesn’t support HTML5 audio
כבר כמה ימים יש דבר-מה עצוב כים, שמצליח להשתלט על תודעתי ולהסיח אותה מעלילות הימים ואפילו מחרדתם, והוא הסיפור הנורא על התינוקת שמתה בעקבות תקיפה של הכלב המשפחתי שהיה מגזע תוקפני, כזה שמסוגל להרוג.
אין גבול לכאב ולתסכול. מוות מיותר ונורא שהיה נמנע בקלות, אם רק היה מדובר בנושא הזה ביושר וללא הבלי סיסמאות ואחיזת עיניים. דוגמה מצוינת ומקוממת לכך ניתנה בימים האחרונים בדמות השיח שבעקבות האסון. עוד לא יבש הדם וכבר מגיע הדיון המעוות שאחריו, ובמסגרתו כל מיני טיפוסים מציעים לאמץ את הכלב הפוגע והדיון הופך להיות דיון הקשור בבעלי חיים.
לא. הוא לא. אין שום קשר בין המקרה הנורא הזה, הקשור ב"חוק הכלבים המסוכנים" ובנורמות חברתיות ובטיחותיות בסיסיות, לבין בעלי חיים, היחס אליהם, מקומם בחברה וטיפוח האהבה אליהם. לא קשור בכלל. כל מי שמנסה לקשור בין הדברים עושה עוול, מבצע מניפולציה ומנסה להנציח מציאות מסוכנת.
הכלב הפוגע הוא בכלל לא הנושא. הדיון על אודות הרדמתו הוא לא דיון על "ענישה" אלא על מניעת אסון, עתידו אינו חלק מהנושא והסטת הדיון לכיוון הזה יש לה תפקיד ותכלית והיא הסחת הדעת ממציאותם של כלבים מסוכנים במרחב האישי והציבורי.
עוד לא יבש הדם וכבר מגיע הדיון המעוות שאחריו, ובמסגרתו כל מיני טיפוסים מציעים לאמץ את הכלב הפוגע. אבל הכלב שלכם מסוכן וגורם סבל לסביבה, אז למה?
כלבים שיש בהם סכנה, כלומר בני גזעים המסוגלים לתקוף בני אדם, הם עניין שמחוץ לחוק. עוד קודם לכן, הם אמורים להיות עניין שמוקצה חברתית. החוק שחוקק ב-2003 הוא למעשה מיותר. זו בושה שבכלל צריך היה לחוקק אותו.
השכל החברתי הישר היה אמור להורות בצורה ברורה היכן עובר הגבול בין ביות ואילוף בעלי חיים כיצורים אוהבים, ידידותיים, שהופכים את החברה לטובה יותר ומעניקה יותר, לבין בעלי חיים שהם ממש כאלה, אבל יודעים מטבעם גם לתקוף ולהזיק ויש להם את הכוח הפיזי לעשות כן.
בעלי חיים מהסוג השני הם מפגע מסוכן. אנשים שמחזיקים בהם כחיית מחמד יודעים את זה, אבל משכנעים את עצמם שכוחו של אילוף וגידול אוהב יפה כדי לנטרל את האיום הזה. לא, הוא לא. תשאלו את הילדה האומללה מקריית ביאליק.
עוד הרבה לפני שפונים לעזרת החוק, צריך שתהיה פעולה מצד החברה המתוקנת בעניין, בעיקר מצד חובבי בעלי החיים, יחידים כגופים, שאני בטוח במאה אחוז שמסכימים עם כל מילה שכתובה כאן. ועוד לפני זה, צריך לפנות בנחישות ובידידות אל כלל בעלי הכלבים המסוכנים ולומר להם: למה? למה? החבר הזה שלכם עלול להיות מסוכן.
למה אתם כאלה? למה אתם מתעקשים להיות מוזרים ולא חברתיים בשיעור כזה? אתם חיים בשלום עם כמויות הסבל ואי-הנעימות שהתחביב שלכם גורם לסביבתכם, הקרובה והרחוקה? אתם באמת כאלה? אני מאמין שלא.
מסרו את כלבכם המסוכן להסגר או להרדמה וטלו במקומו לברדור או גולדן יפה וצדיק, שגם ייתן ויקבל אהבה בכמויות וגם לא יהפוך את סביבתו לזירת סכנת מוות אכזרי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו