היעד צריך להיות ברור: לא רק מניעת העשרה או חיסול פרויקט הגרעין - אלא חיסול המשטר באיראן

כמו במלחמת ששת הימים החודש לפני 68 שנים, הכל ידעו שמלחמה עם איראן בפתח. ראשונים להם - מנהיגיה של איראן, שהבטיחו כי הם ערוכים לקדם תקיפה של ישראל ולהגיב תגובה מוחצת שתוביל להשמדתה של ישראל, שהיתה ועודנה מטרתו העיקרית של משטר האייתוללות מאז תפס את השלטון באיראן לפני יותר מ־40 שנה.

ובכל זאת ישראל הצליחה להפתיע, הנחיתה מכת מנע שהיכתה קשות ביכולות של איראן, וחיסלה רבים בצמרת הפיקוד הבכיר של הצבא ושל משמרות המהפכה, שהיו מעורבים עד צוואר במתקפות על ישראל בשנתיים האחרונות. בכך ישראל זכתה ביתרון פתיחה חשוב מאין כמוהו בעימות המצפה לנו עם איראן בימים הקרובים - בדיוק כמו במבצע "מוקד", שפתח את מלחמת ששת הימים ושבמהלכו השמידה ישראל את כל חילות האוויר של מדינות ערב, ובכך הבטיחה לעצמה עליונות אווירית וניצחון בקרב.

ב־7 באוקטובר שיסתה בנו איראן את שלוחיה ברחבי האזור, החל בחמאס בעזה, דרך חיזבאללה וכלה בחות'ים בתימן ובמיליציות השיעיות בעיראק, בניסיון למוטט את ישראל. אלא שהניסיון האיראני כשל כישלון חרוץ. שלוחיה הובסו בעזה ובלבנון, ואיראן אף גורשה מסוריה. בסבבי עימות ישירים בין טהרן לישראל, ידם של האיראנים היתה על התחתונה, ורק איפוק ישראלי מנע הנחתת מכות מחץ כואבות על איראן עצמה.

אם כן, איראן נכנסת למלחמה עם ישראל כשהיא חלשה ופגיעה מתמיד - אך עדיין מוקדם להעריך אם הנמר האיראני הוא נמר של נייר, כפי שהתברר בדיעבד במקרה של חיזבאללה. אחרי הכל, איראן היא מדינה גדולה ובה עשרות מיליוני תושבים, שבמשך ארבעה עשורים בנתה ללא הפרעה ארסנל טילים וכטב"מים, ולכן העימות עימה עשוי להיות ממושך וקשה.

מדינות ערב הוציאו גינויים מנומסים לתקיפה ישראלית, אבל אי אפשר שלא להבחין בשמחה הגלויה, ובעיקר בשמחה לאיד - לאידה של איראן - בדיווחים בערוצי הטלוויזיה הערביים. אלו עטו בחדווה רבה על מראות ההרס באיראן, תוך שהם מדגישים את ההפתעה הישראלית, ובעיקר עד כמה המתקפה מוכיחה שאיראן היא מדינה פגיעה, חלשה וחדורה למודיעין הישראלי, שלא יכולה להגן על עצמה ועל בכיריה.

המהלך הישראלי מלמד שארה"ב עדיין לא נטשה את האזור - הרי הוא בוצע באישור של וושינגטון ובתמיכתה. הוא גם מחזיר את התקווה לכינונה של ברית הגנה האזורית - כיום למדינות המפרץ ברור מתמיד על מי ניתן לסמוך בעת צרה.

למשטר האיראני צפויים ימים קשים. איראן מצויה בעמדת חולשה צבאית, וגם בבידוד אזורי ובינלאומי. אפשר להניח שבטווח הקצר נהיה עדים להתגייסות של הרחוב האיראני מאחורי האייתוללות בטהרן, אבל בטווח הארוך - זהו ללא ספק עוד מסמר בארון המתים של משטר הדמים השולט במדינה, שהתגלה כמי שלא יכול להגן על איראן וכמי שבמדיניותו מביא עליה אסון אחרי אסון.

ברבע המאה האחרונה, איראן היא שגררה את האזור כולו אלי מרחץ דמים של טרור ואלימות, וזאת במהלכים תוקפניים ובבנייה של מערך שלוחים בכל רחבי המזרח התיכון, שניסה לפגוע בישראל - אבל ערער גם את היציבות ברחבי העולם הערבי: בלבנון, בעזה, בסוריה, בעיראק, בתימן ובמדינות המפרץ.

המכה שספגו שלוחיה של איראן השיבה יציבות ללבנון ולסוריה - אבל אין בכך די, כמובן. זהו מבחן לישראל ולמדינות האזור, אבל זהו בעיקר מבחן לארה"ב. המכה שהנחיתה ישראל לבדה היתה יכולה להיות מכת מוות למשטר האיראני אם ארה"ב היתה מצטרפת אלינו, אבל אפשר שבתגובותיה איראן תאלץ את ארה"ב להצטרף למערכה. והיעד של מערכה כזו, שנכפתה על האזור ועל העולם בידי איראן, צריך להיות ברור: לא רק מניעת העשרה או חיסול פרויקט הגרעין - אלא חיסול המשטר באיראן, כדרך היחידה להבטיח שלום ויציבות באזור.