החטופים הפכו ל"מכה שנייה" של חמאס

"כל החטופים עכשיו, מלחמה בחמאס אחר כך" הוא מהטיעונים הבולטים והנפוצים ביותר בקרב התובעים להפסיק את המלחמה כדי להחזיר את "כולם עכשיו". התגובה הנגדית הבולטת לטיעון זה היא שבמסגרת הסכם כזה, אין "חמאס אחר כך". החמאס יתבע ערבויות בינלאומיות בלתי הפיכות דוגמת החלטה מחייבת של מועצת הביטחון שאותה לא ניתן יהיה לבטל, ולמעשה הוא יוכל לחזור ולהתעצם.

אולם בעיה קריטית נוספת היא בהנחה המוטעית ש"כולם" אכן יחזרו במסגרת הסכם, ואפילו יהיה זה הסכם כניעה גרוע במיוחד. נבהיר את הדברים באמצעות מונח מתחום הנשק הגרעיני: יכולת המכה השנייה. מדובר ביכולתה של מדינה להגיב בנשק גרעיני נגד אויב גם לאחר שהמדינה נפגעה אנושות ואף הושמדה. כיצד ייתכן שמדינה תשמיד אויב לאחר שהושמדה? זה אפשרי באמצעות החזקת יכולת תגובה גרעינית בנשק שאין אפשרות לפגוע בו ולנטרל אותו, דוגמת צוללות נושאות נשק גרעיני היכולות להגיב גם לאחר השמדה.

יכולת מכה שנייה מונעת מהאויב לשקול פגיעה קשה מדי במדינה או ניסיון להשמידה בגלל התגובה ההרסנית לתוקף הצפויה מהמכה השנייה.

לאחר שנסכים לקבל את "כולם" מינוס, לפי רשימת חמאס, לא יהיה "חמאס אחר כך". כי כאשר נחליט שהגיע הזמן להכריע את חמאס, הוא יפעיל את יכולת המכה השנייה. לפתע יימצאו החטופים שנעלמו בסיבוב הראשון. מי שתובע עכשיו את הפסקת המלחמה תמורת "כולם" לכאורה, גוזר על מספר לא ידוע של חטופים להישאר בידי חמאס לזמן בלתי ידוע. מדובר בתנועה רצחנית שהחזיקה תשושי נפש שנים רבות

מדובר ביכולת הרתעה בדרגה גבוהה במיוחד, גם אם לא בכל מצב. היכולת הזאת רלוונטית בין מדינות עם שטח מוגדר, והיא לא רלוונטית, לדוגמה, מול ארגון טרור הפועל בתוך שטח המדינה או בסמיכות גבוהה לגבולותיה. אולם יש יכולת מכה שנייה שאינה בהכרח נשק גרעיני.

יש להודות שהשיח הציבורי בישראל לאורך זמן הפך את החטופים ליכולת המכה השנייה של חמאס.

ייאמר מייד שהרגישות הגבוהה שלנו לחיי החטופים, כמו גם הדאגה הגדולה להביא את ההרוגים לקבר ישראל, הן ברוכות. אין צורך להזכיר את הגיהינום שעובר על החטופים. זה חלק מהותי מהזהות הקהילתית שלנו, זה אנחנו.

יחד עם זאת, התביעות המפורשות להפסיק את המלחמה ללא הכרעת חמאס הפכו את החטופים לא סתם לנשק אסטרטגי, את זאת כולם מבינים, אלא ליכולת המכה השנייה של חמאס. עד לרגע זה חמאס לא העביר רשימה מפורטת של החטופים ומצבם. בדיוק כמו שמדינה לא חושפת את פרטי יכולת המכה השנייה שלה.

אנחנו מדברים עם עצמנו וקובעים לעצמנו כמה חטופים חיים וכמה חללים נותרו. נניח שמתחיל מתווה חדש הכולל הסכמה של חמאס להעביר רשימה מפורטת. כיצד ישראל תגיב כאשר הרשימה תכלול רק 15 חטופים חיים, ולא לכל הפחות 20 כמו שאנחנו אומרים? לא נמשיך? נוותר על הצלת ה־15 שניתן להציל רק בגלל אי־התאמה ברשימות?

התביעה להפסיק את המלחמה ולסגת ללא הכרעת חמאס, כביכול למען כל החטופים, הפכה אותם ליכולת המכה השנייה של חמאס.

העולה מכאן שאין סיכוי שכולם יוחזרו על ידי חמאס. בדומה למדינה שלא מוותרת על יכולת מכה שנייה שהיא גורם הרתעה ראשון במעלה.

הטיעון "כולם עכשיו, חמאס אחר כך" מופרך, וככל שהוא מתגבר בשיח הישראלי הוא רק מרחיק את האפשרות שזה יקרה. לאחר שנסכים לקבל את "כולם" מינוס, לפי רשימת חמאס, לא יהיה "חמאס אחר כך". כי כאשר נחליט שהגיע הזמן להכריע את חמאס, הוא יפעיל את יכולת המכה השנייה. לפתע יימצאו החטופים שנעלמו בסיבוב הראשון. מי שתובע עכשיו את הפסקת המלחמה תמורת "כולם" לכאורה, גוזר על מספר לא ידוע של חטופים להישאר בידי חמאס לזמן בלתי ידוע. מדובר בתנועה רצחנית שהחזיקה תשושי נפש שנים רבות.

חמאס אמנם יהיה מוחלש מאוד, אך עם יכולת מכה שנייה.

לכן הכרעת חמאס חייבת להיות עכשיו.

וככל שנתקרב להכרעה ברורה, ללא דשדוש והשהיה, כך יגדל הסיכוי לקבל לא רק את "כולם" מינוס של חמאס, אלא את כולם.

• פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה באונ' בר־אילן, מראשי תנועת "נקראים לדגל"