"הפרד ומשול" שחוזר על עצמו: ישראל ממשיכה לחמש ארגונים פלשתיניים

בשבוע שעבר חשף יו"ר ישראל ביתנו, ח"כ אביגדור ליברמן, שממשלת ישראל מחמשת ארגון עזתי חדש המתנגד לחמאס ומונהג על ידי אדם מפוקפק בשם יאסר אבו שבאב.

החשיפה הביאה לגל תגובות גדול בישראל, עד שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "הפעלנו חמולות שמתנגדות לחמאס, מה רע בזה? זה רק טוב". אך למען הדיוק זו אינה הפעם הראשונה ולא השנייה שבה ישראל מסייעת ומחמשת ארגונים פלשתיניים במטרה לשבש, להפריע או להילחם בארגונים פלשתיניים אחרים.

בלבנון ישראל עשתה זאת עוד בסוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80 - לשם כך הקימה את צבא דרום לבנון המכונה צד"ל. התוצאה היתה מלחמת אזרחים בלבנון שגבתה עשרות אלפי קורבנות.

נראה שגורמי הממשל והביטחון בישראל לא הבינו את הלקחים, אחרת קשה להסביר את ניסיונות החימוש והסיוע שמוגשים כעת לאבו שבאב, בדואי מחמולת טראבין, עבריין בעל עבירות בתחום ההברחות והסמים. נניח שיילחם בחמאס עכשיו - מי הבא בתור: מצרים או ירדן? הרי בשלב מסוים, כדי שיקבל את הלגיטימציה מהעזתים, הוא יהיה חייב להילחם בישראל ויציג את אחת ממטרותיו כשחרור מהכיבוש הישראלי

גם בעיראק ישראל חימשה את הכורדים, וגם בסוריה ישראל עושה זאת כבר שני עשורים לפחות, היא מחמשת ארגונים. המטרה הראשונית היתה לחימה בדאעש - אך בסוף נלחמה במשטר הסורי, שאינני מצטער לרגע כי הוא הסתלק, למרות שהמשטר שהגיע בעקבותיו אינו מהמשטרים האהודים עלי.

בסוגיה הפלשתינית ישראל התאמצה ומתאמצת לחזק מדיניות "הפרד ומשול", היא עזרה להקים את ארגון חמאס כדי שיילחם בארגון הפת"ח, ובכך היא תרוויח, אך התוצאה היתה שחמאס נלחם בישראל ואפילו המציא רעיונות שלא היו קיימים בתקופת האינתיפאדה הראשונה.

גם כאשר חמאס הוכרז כארגון טרור ומנהיגיו חוסלו או נעצרו על ידי ישראל, המשיכה ישראל לחזק אותו - לפעמים באופן ישיר על ידי סיוע כספי ולפעמים באופן עקיף בסיוע להשתלטות על השלטון בעזה.

אך נראה שגורמי הממשל והביטחון בישראל לא הבינו את הלקחים, אחרת קשה להסביר את ניסיונות החימוש והסיוע שמוגשים כעת לאבו שבאב, בדואי מחמולת טראבין, עבריין בעל עבירות בתחום ההברחות והסמים. נניח שיילחם בחמאס עכשיו - מי הבא בתור: מצרים או ירדן? הרי בשלב מסוים, כדי שיקבל את הלגיטימציה מהעזתים, הוא יהיה חייב להילחם בישראל ויציג את אחת ממטרותיו כשחרור מהכיבוש הישראלי.

חימוש ארגון פלשתיני ברצועה או בכל מקום אחר נועד כדי להמשיך לטעון שאין פרטנר פלשתיני, ולשבש את התוכניות הבינלאומיות והלחץ הגובר להכרה במדינה פלשתינית. למרות שהאיום הישראלי לספח את הגדה המערבית ואפילו את רצועת עזה אינו יותר מאשר מס שפתיים.

בהנחה שהגדה המערבית תסופח, לפחות על פי החוק הבינלאומי ועל פי האמנות הבינלאומיות שישראל עצמה חתומה עליהן, לא רק שאסור לישראל לגרש את התושבים ולעשות טרנספר, אלא חלה עליהם החובה לספח את האוכלוסייה החיה בשטח המסופח ולתת להם תעודות זהות ואזרחות, אחרת עלולים לחשוב שמדובר במשטר אפרטהייד.

הייתי שמח לראות מי המנהיג הישראלי האמיץ שיירשם בהיסטוריה של העם היהודי כמי שסיפח 4 מיליון פלשתינים בגדה המערבית ונתן להם תעודות זהות כחולות.