בלי הכנה, תוך כדי ארוחת ערב רגילה לגמרי, פתאום הילד שאל: "אמא, מתי אבא ימות?"
מה עונים לשאלה כזאת? איך עונים? האם בכלל אפשר להבטיח לו משהו? ולמה לעזאזל הוא לא מרגיש מספיק בטוח איתי?
בעלי נקרא שוב ושוב למילואים. אני מסבירה, מחבקת, מחזקת. אבל גם אני כבר לא יודעת להסביר למה נשארנו כמעט לבד - ולמה המחיר הזה לא מחולק שווה בשווה בין כולם.
קשה לצפות בנבחרי ציבור יושבים סביב שולחן הדיונים ודנים, באמת דנים, אם לפטור ציבור שלם מאחריות. לא בשם אידיאולוגיה. לא בשם אמונה. אלא בשם הישרדות פוליטית.
החיים תלויים במסחרה של הבטחות, כאילו מדובר בעוד הצעת חוק שולית - ולא בקו אדום מהבהב. זה אבסורד מהסוג שצריך להחריד כל אזרח - לא משנה מה דעתו הפוליטית.
מרגע שהצבא הפך להיות נושא לדיון פוליטי - משהו נשבר. זה לא עוד "ויכוח בין עמדות". זה שפל. כי היום שבו מייצג את צה"ל צד אחד של המפה בלבד, הוא לא יום של ויכוח - הוא נקודת אל־חזור. מי שמנסה לנכס את הצבא לשמאל או לימין - לא מבין מה מחזיק אותנו פה בכלל.
הצבא הוא לא פוליטיקה. לא קואליציה ולא אופוזיציה. הוא תנאי בסיסי לקיום. ושוויון בנטל הוא תנאי בסיסי לאמון.
ואתם - נבחרי הציבור - איך אתם חיים עם עצמכם? מה אתם אומרים לעצמכם לפני שאתם הולכים לישון? איך אתם מצדיקים את זה שציבור שלם יופלה לרעה - רק כי הוא "התרגל לתת"? מה אתם מצפים שנאמר לילדים שלנו, שממשיכים לשאול - ולכאוב - ולחכות - ולפחד?
הילדים שלכם, ברובם, לא שם. ואתם לא שם. ואנחנו - שם. כל הזמן.
לא מדובר כאן על תמיכה במלחמה או בהתנגדות לה. לא על ימין או שמאל. מדובר על העיקרון הכי בסיסי: אם יש מדינה - יש גם אחריות. וכולנו צריכים לשאת בה. מי שמנסה לשמר שלטון במחיר של ויתור על השוויון - מאבד לא רק את הציבור, אלא גם את זכותו לדרוש ממנו דבר.
אבל אנחנו לא רק בוכות. לא רק כועסות. יש גם פתרון - והוא כבר מונח על השולחן. מתווה המשרתים שנבנה על ידי לוחמים, אימהות, אבות ומילואימניקים, כולל גיוס שוויוני, מסגרות מותאמות, שמירה על ערך לימוד התורה, והטבות או סנקציות בהתאם לרמת השירות. זה מתווה אמיתי - צודק, מאוזן וישים. הוא לא מחפש להעניש - הוא מבקש לתקן. הוא מבין שכולנו כאן - וכולנו נושאים יחד.
אני קוראת לכל נבחרי הציבור - בקואליציה ובאופוזיציה - לא רק לשמוע את הזעקה שלנו, אלא גם לפעול. עכשיו. המתווה מונח לפניכם. זו ההזדמנות שלכם להחזיר לנו את האמון, להבטיח לילדים שלנו שהם לא לבד. זה הזמן לבחור - לא בפוליטיקה, אלא באחריות. כי רק כשכולנו נושאים בנטל - אף אחד לא נשבר.
הכותבת היא חלק מתנועת "המתמרנות" - נשות מילואימניקים. "מתמרנת" כבר 350 ימים. אמא לשניים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו