מביאים את אלוהים לעבודה: הפחד האמיתי מאחורי הסערה על זיני

הסערה המתחוללת סביב מינוי דוד זיני לראש השב"כ היא מעבר לשאלת בית גידולו, אורח חייו הדתי ותפיסותיו.

לא כל מינוי של חובש כיפה לתפקיד בכיר עורר סערה נרחבת, ולהפך, גם מי שאינו חובש כיפה עשוי לעורר סערה. זאת משום ששאלת העומק היא: האם בכלל ועד כמה אותו בעל תפקיד בכיר מביא איתו או לא מביא איתו את אלוהים לעבודה? וליתר דיוק, האם ועד כמה הציבור, צייצני המרשתת ומעצבי דעת הקהל מעריכים שהוא מביא או לא מביא לעבודה את אלוהים.

קצין חילוני עלול לספוג ביקורת קשה, אם ינקוט צעד שמשמעותו הכנסת האלוהים לתוך תפקידו, וקצין דתי חובש כיפה יחליק בקלות לתפקידו אם הוא לא נתפס ככזה.
באפריל 2022 הצליח אל"מ רועי צוויג - חיפאי לא דתי ובוגר ביה"ס הריאלי והפנימייה הצבאית - לעורר סערה.

בפנייה ללוחמיו לפני מבצע בקבר יוסף בשכם הוא הזכיר את אלוהים: "היום אנו יוצאים למבצע תיקון ההרס של מתחם קברו של יוסף. במקום הזה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזאת', ואנו פועלים היום ביד רמה, כאבותינו שעל יציאתם ממצרים... אומר הכתוב 'בעצם היום הזה'. לא כגנבים בלילה, אלא כבני מלכים. וכך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל..."

הפחד מאלוהים כה עמוק, עד שאפילו קצין חילוני המעז לחזור בפקודת הקרב לשורשים ההיסטוריים, התרבותיים - ואוי ואבוי, גם הדתיים - סופג מייד ביקורת חריפה. ואם כך כלפי קצין חילוני, כבר ניתן לדמיין מה קורה כאשר מדובר בדתיים, הנתפסים ככאלה שאלוהים נמצא אצלם ממש ליד המחסניות

התגובות הפבלוביות של השמאל הקיצוני לא איחרו לבוא, וחלקן תבעו את הדחתו המיידית. הגדילה לעשות זהבה גלאון, שתיארה את דבריו כרטוריקה של חיזבאללה, לא פחות ולא יותר.

הפחד מאלוהים כה עמוק, עד שאפילו קצין חילוני המעז לחזור בפקודת הקרב לשורשים ההיסטוריים, התרבותיים - ואוי ואבוי, גם הדתיים - סופג מייד ביקורת חריפה. ואם כך כלפי קצין חילוני, כבר ניתן לדמיין מה קורה כאשר מדובר בדתיים, הנתפסים ככאלה שאלוהים נמצא אצלם ממש ליד המחסניות.

הסערה הציבורית המפורסמת ביותר של דורנו היא זו שפרצה בעקבות פקודת הקרב של עופר וינטר במבצע צוק איתן בהיותו מח"ט גבעתי: "ההיסטוריה בחרה בנו להיות בחוד החנית של הלחימה באויב הטרוריסטי... אשר מחרף, מנאץ ומגדף אלוקי מערכות ישראל... אני נושא עיניי לשמיים וקורא עימכם 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'".
הסערה הציבורית שהתחוללה סביב אותה פקודת קרב יכולה לפרנס כמה וכמה מחקרים מעניינים. מישהו יכול היה להראות מה בתפקודו ארוך השנים של וינטר היה שונה מזה של קצין אחר בעל גישה התקפית?

ומכאן לדוד זיני, שאף אירוע בעבר לא ישתווה לזה של מינויו לראש השב"כ. כל פרט ופרט מחייו הפך להיות סמל וסמן רב עוצמה בעיני המלעיזים. הנה, הם אומרים, 11 ילדים, סימן מובהק לשיוך חרד"לי משיחי לא עלינו. נבדקו האמירות של בני משפחתו בעבר, זיהויו עם ישיבת הר המור הובלט.

יש לשים לב שאין למצקצקים כלום מעברו הצבאי, שעשוי להעיד כי מה שטוענים נגדו השפיע על דפוסי התנהגות חריגים בתפקודו הצבאי.
יש הרואים בהצלחת תהליך המינוי של זיני מבחן קריטי מאוד לוויכוח על ריבונות העם מול ההפיכה המשפטית, המתבצעת בהדרגה על ידי מערכת המשפט.
אין ספק שזה רכיב מרכזי בעימות המתפתח.

אבל ברובד העמוק יותר מדובר בשאלה אם במדינת ישראל כבר אפשר ומותר גם לאנשים מחוץ לברנז'ה, יהיו אלה חילונים, מסורתיים או דתיים, להביא איתם לעבודה את ערכיהם. והערכים האלה עשויים לכלול גם את אלוהים.
מי יודע אם חלק משמעותי בכשלים שהובילו ל־7 באוקטובר לא טמון בכך שבמערכות האמורות לא רק לעקוב, אלא גם להבין לעומק את האויב - לא היו מספיק בכירים שהביאו לעבודתם את אלוהים.

• פרופ' אשר כהן הוא מומחה למדעי המדינה באונ' בר־אילן