האם הציבור יעניש את יאיר גולן?

הדברים המקוממים שמנהיג "הדמוקרטים" יאיר גולן נוהג לחזור ולפלוט מתייחדים בשפלותם.

בשיח המוקצן הוא "מצליח" לבלוט. אבל האם הוא מבטא את רוח תומכיו? הרי לא אישיותו חשובה, אלא השאלה אם הוא יקבל את עונשו מהציבור שהוא מתיימר לייצג, או שהחלילן הזה יודע את נפש אנשיו. אם גולן מעיד בדבריו על תומכיו - יש מקום לדאגה לגורל תנועת העבודה שהוא עומד בראשה, כביכול.

"מדינה שפויה... לא הורגת תינוקות כתחביב". האם אדם יאמר ברדיו את ההבל המרושע הזה וישרוד פוליטית? אמת, נהרגים הרבה "לא מעורבים" ברצועה. זאת פורענות קשה, שמתרחשת כאשר צבא טרור צומח מתוך חברה, מתחפר בתוכה, מצליח לשלוט בה בהסכמתה, תוקף באכזריות ברברית את שכניה ומענה חטופים. גולן אמור לדעת את זה. גם תומכיו. והם גם אמורים לדעת שמי שמאשים אותנו בפורענות שאיננו יכולים למנוע אותה בלי להפקיר את עצמנו - אדם כזה בעצם דורש מאיתנו להיכנע ולהשלים עם איומו של צבא טרור ניאו־נאצי על גבולנו ולחכות בחוסר אונים לזוועות הבאות. זה "מוסר" נוצרי או פוסט־נוצרי, שאינו ראוי אלא לבוז.

קשה לדעת אם גולן הוא ציניקן שמבין את זה, ומנסה לדוג לעצמו תועלת פוליטית מהמים העכורים של המלחמה, ומאובדן העשתונות של ציבור המרכז־שמאל בישראל, או שהוא אדם שאיבד את דרכו והולך בבלי דעת אחרי לשונו המתגלגלת. קרוב להניח שהוא מעט ציניקן ומעט אובד דרך. אנחנו לא אמורים להיות מופתעים מהאיש.

זכור הניתוח ההיסטורי "העמוק" שלו ביום שואה אחד בתל יצחק והזיהוי בין מה שקרה בגרמניה לקראת הנאציזם ובין תהליכים בישראל 2016, כביכול.

זכורים גידופיו לאנשי חומש (תת־אנשים), וזכורים הבוגדים שהוא נוטה למצוא בקרב יריביו הפוליטיים, עד שהדבר חזר אליו זה עתה באותו מטבע מקהל סטודנטים בכנס שדרות ומאנשים בקריית שמונה.

בטקסי יום השואה גולן הוא בבחינת שור מועד. השואה מוציאה ממנו קיטש מאוס מהסוג של "התחביב" בראיון ברדיו. אחרי תל יצחק בא יד מרדכי (לוחמי הגטאות, ראו הוזהרתם). בפשטנות ובורות טען גולן ביום השואה האחרון ביד מרדכי שבעלות הברית ניצחו את הנאציזם גם בזכות המחויבות העמוקה שלהן לערכי החירות והדמוקרטיה. האם כוונתו למחויבות הדמוקרטית העמוקה של אחת מהן, רוסיה הסטליניסטית, שלא היה אפשר לנצח במלחמה בלעדיה? ואולי למחויבות של בעלות הברית של סטלין, אמריקה ובריטניה, לדמוקרטיה בארצות מזרח אירופה, שהופקרו לרודנות סטליניסטית אחרי אותה מלחמה. קשה לנחש. האם תומכי גולן לא רואים את כל זה, או שבריונות מילולית שטוחה דווקא מדברת אליהם? יש חשש שהאפשרות השנייה היא התיאור הנכון על לא מעטים מהם. אם אכן כך, פירוש הדבר שלא רק מפלגת העבודה ומרצ המתקראות "הדמוקרטים", כארגונים פוליטיים, איבדו כל קשר לתנועת העבודה הציונית הזכורה לטוב. גם האנשים עצמם, אלה המצהירים בסקרים שיצביעו לגולן, איבדו כל זיקה לתנועת העבודה.

בהתבטאויות ובעמדות שלו, וגם בסגנון התעמולה הגס, גולן הוא יותר ממשיך דרכה של המפלגה הקומוניסטית בארץ בימי השפל הכי סטליניסטיים והכי פרו־טרוריסטיים שלה. אם זה לא מפריע לתומכי גולן בחוגים של תנועת העבודה לשעבר, אין זאת אלא שהם עברו תהליך של התכחשות למורשת הציונית, אחרי שנים של כרסום פוסט־ציוני. לא מהם תבוא תחייתה הנכספת של תנועת העבודה הציונית.

זו בשורה רעה למדינת ישראל.

כולנו זקוקים לתנועת העבודה הציונית, באופוזיציה או בשלטון. גולן ו"הדמוקרטים" מחסלים אותה. ואולי זו סנונית מבשרת על התחלה חדשה, מקרב אנשים אחרים.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באונ' בן־גוריון