הטעות הנכונה של יאיר גולן הסבירה לעולם שיש עם מי לעבוד כאן

עם שוך סערת יאיר גולן, אנסה לנתח אותה בבהירות.

יותר משסקרנה אותי בחירת המילים שלו, סקרן אותי פסטיבל הגינויים האינסופי. פן אחד של הגינויים נשען על הנזק התדמיתי שנגרם לישראל בחו"ל. ייתכן שנגרם נזק מסוים (לא ראיתי שדבריו הודהדו בהרחבה בתקשורת הבינלאומית) - אך גם לפני התקרית בחאן יונס, מצבנו התדמיתי והבינלאומי בשנה וחצי של הפצצות ושיטוח של עזה הוא כה גרוע, שעוד יאיר גולן אחד לאוסף לא מעלה ולא מוריד. כן, הוא ראש מפלגה ואלוף במיל', אך רק חזרו לכמה שרים, ח"כים ופוליטיקאים שקראו לעשות דברים איומים ("פצצת אטום על עזה"), או שציינו בנונשלנטיות שישראל סבבה עם הרג של עשרות עזתים ("כולם התרגלו לכך שאפשר להרוג 100 בלילה אחד") - ובואו נחשוב היכן הנזק התדמיתי הממשי.

אם כבר, דבריו של גולן - שנאמרו כביקורת מבפנים, גם אם גסה מדי - הם תזכורת לעולם המערבי שיש כאן עם מי לעבוד; שהאדישות למוות אזרחי שמדגימות ממשלות אחרות במקומות אחרים (כן, אני מתכוון לפוטין) אינה מנת חלקה של ישראל כולה.

ועכשיו - לפן הסוציולוגי. החרון הקדוש שבו התנפלו על גולן כל המי ומי, הזעם הטוטאלי, נראים הרבה יותר ככובע שבוער על ראש... לא של גנב, אבל כן של מי שיודע שידיו לא לגמרי נקיות. בחירת המילים של גולן פגעה בדיוק בנקודה הזו, שאינה אלא נקודת תורפה סמויה, מודחקת. מילותיו חשפו את השינוי הנורמטיבי שעובר על הציבור היהודי בארץ, או על חלקים גדולים בתוכו.

למעשה יש שתי נקודות תורפה, ושתיהן נוגעות לשינוי הזה. האחת נוגעת לחלק הראשון של אמירתו של גולן, ומגולמת בעובדה הפשוטה והטרגית שישראל, כמדינה, אכן הורגת ילדים ותינוקות. אני מאמין שנעשים מאמצים להימנע מכך - אבל את העובדה עצמה אי אפשר לשנות. זו נקודת תורפה עבור ישראלים שנמצאים על סיפו של המעבר הנורמטיבי - אם באדישות או בהתעלמות מההרג שם ואם במאבק בו, למשל בניסיון לברר, אפילו בינם לבין עצמם, היכן אפשר להכיל ולהצדיק פגיעה בחפים מפשע (למשל, מי שמתעניינים ביחס בין החמושים הנפגעים לבלתי מעורבים הנפגעים).

הנקודה השנייה מגולמת במילה "תחביב", שהקפיצה אולי אף יותר מציון העובדה עצמה. היא־היא היתה הסיבה לזעם - "הסרת כבוד" במשמעות המילולית ו"הפשטה" בהשאלה. שכן אמנם ישראל המדינה לא הורגת תינוקות כ"תחביב", אבל אם תעקבו קצת אחרי ישראלים שנמצאים באזור החיוג שבין "הילדים בעזה ממילא יהיו מחבלים" לבין "למחות את זרע עמלק" - המילה "תחביב" לא באמת תחמיץ את גישתם ואת העובדה שההרג הזה חביב בעיניהם. מה רע בגילוי חיבה להרג ילדים, אם הם בעצם אפריורי־רוצחים? הנולד כפלשתיני - השכם להורגו.

במילים אחרות, גולן ירה למטרה מסוימת והחטיא (כי המדינה לא "הורגת כתחביב"), אך פגע בול במטרה אחרת (יש הרבה ישראלים שממש מחבבים את ההרג).

ודווקא בגלל זה, בדבריו של גולן יש גם היבט חיובי בזירה הפנימית: הם הציבו קו אדום ברור שאסור לחצות כמדינה, גם אם הוא רחוק. וזה חשוב כי ככלות הכל, צה"ל מורכב גם מאותם הישראלים שעושים שמיניות באוויר כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע, אבל גם מישראלים שמותם של תשעה אחים מתוך עשרה לא מזיז להם את קצה הבוהן (במקרה הטוב). במילים אחרות, התואר "הצבא המוסרי בעולם" לא מוענק לנו (על ידי עצמנו) למפרע; זו עבודה יומיומית, שמתחילה הרבה לפני העלייה הראשונה על מדים ושנמשכת גם הרבה אחרי שהם מופשטים.

ב"פגוש את העיתונות" במוצ"ש, גולן התראיין וחידד שישראל לא הורגת ילדים כתחביב. אמת. אבל כדי שחלילה וחס לא יקרה כדבר הזה בעתיד גם למדינה עצמה, נדרשות אמירות כמו זו של גולן. כי אף קולקטיב לא חסין מפני הידרדרות מוסרית, והמרחק בין "לא יעלה על הדעת" לבין "הכל מותר" עלול להתגלות כקצר הרבה יותר משחשבנו.