כחול־לבן־שחור

להצעת החוק הזו לא היו מתנגדים, והיא עברה ברוב די גדול. הוחלט שכל מי שמתנדב בארגון כלשהו יהיה חייב ללבוש מדים באירועים רשמיים. לא בכל יום, לא בשגרה, אבל בימי חג לאומיים הוא יהיה חייב ללבוש מדים. זה היה חלק מהניסיון לעידוד התנדבות בחברה הישראלית ולחיזוק הסולידריות.

בני ברק שינתה את פניה באותו יום. את המדים המוכרים של הצלה וזק"א היה די קל לזהות, אבל עושר המדים שם היה בלתי רגיל: מדי עזר מציון, מדי עזרה למרפא ומדי יד שרה היו גם הם, עם נוכחות של אלפים. מגן לחולה, זיכרון מנחם, יד עזרא ושולמית. אלפי־אלפי מתנדבים. בשוויון מגדרי מופלא - כי היו שם לפחות 50% נשים - יצאו כולם לרחובות עם מדים וסיכות, ואפילו עם דרגות. זה היה רק ליום אחד, לשעה או שעתיים, כי אחר כך הם חזרו ללבוש שחור־לבן. ואנחנו חזרנו לראות את הכל או שחור או לבן.

סוגיית גיוס החרדים רותחת שוב. באורח פלא יצא שחוק הגיוס הקודם, שפקע יחד עם תחילת המלחמה, מטיל את הסוגיה הזו לפתחנו במלוא העוצמות והאמוציות. החרדים צריכים להתגייס, זה ברור, אך הדרך לכך היא לא פחות חשובה. אם ההתייחסות אל החברה החרדית היא כאל חברה משתמטת, כזו שלא אכפת לה מעם ישראל ושרק תקציבים מעניינים אותה - הדרך לכישלון מובטחת. גם כי אף אחד לא אוהב להיות מואשם בדברים כאלו, וגם - ובעיקר - כי זה לא אמת.

יש ליצור תהליך שיש בו אמון וכבוד למה שהחברה החרדית נתנה לעם ישראל, ומשם להתקדם לחוק גיוס, שיופיע ממקום של הערכה לחרדים, ולא מהקריאה "משתמטים"

החברה החרדית היא חברה שאכפת לה מאוד מעם ישראל, בדרך שלה, באופן שלה, בחינוך שאותו היא קיבלה. היא פרצה את גבולותיה והקימה עשרות ומאות ארגוני חסד שפונים לכל עם ישראל ושמשרתים את כולו. אם הם היו לובשים מדים - כל אחד מהמתנדבים הללו - היחס אל החברה החרדית היה שונה.

אכן, הארגונים הללו הם לא ארגונים שבהם נדרש סיכון חיים כמו בשירות קרבי - אך המוטיבציה לעשות למען הכלל כן קיימת בחברה החרדית, ובצורה משמעותית ובולטת. לא צריך להמציא אותה, כי היא קיימת. צריך ליצור תהליך שיש בו אמון, הערכה וכבוד למה שהחברה החרדית כבר נתנה לעם ישראל, ומשם להתקדם לגיוס משמעותי. וכולנו מבינים ויודעים שאפשר לכפות על חרדי להגיע לבקו"ם - אבל אי אפשר לכפות על שום חייל להיות חייל קרבי משמעותי.

ולכן, חוק גיוס חדש צריך להופיע ממקום של הערכה וכבוד לחברה החרדית. הקריאה "משתמטים" היא גם לא מועילה וגם לא נכונה. יחד עם חוק שמעדיף את המשרתים ושמונע הטבות ממי שלא מתגייסים, ובוודאי ממי שלא לומדים, צריכה לבוא גם הקמה של ישיבות הסדר חרדיות, שיחנכו לשירות משמעותי ושיהוו גורם מתווך לשירות בתור חרדי ששומר על זהותו. והכל - מתוך הערכה לחברה שהיא חלק משמעותי ביותר, חברה מתנדבת במהותה. חברה משרתת שאמנם צריכה לעבור תהליך, ללא ספק - אך הדרך אליו לא עוברת בחבטות ובזלזול, אלא בעקביות ובנחישות, מתוך הערכה וכבוד.

הכותב הוא חבר בהנהלת ארגון רבני צהר,רב חטיבה 679 במילואים ורב קהילה