קריאה אחרונה לממשלת המילואים

זוכרים את הימים, אי־אז בתקופת היורה התיכונה, שבה תעסוקה מבצעית של 30 יום פעם בשנתיים נחשבה אישור לגיטימי לשאלות נדהמות כמו "איך אתה מצליח?", "איך נותנים לך בעבודה?" וכמובן "איך אשתך שורדת ככה?" - זוכרים?

ובכן, נכון לרגע זה כולם כבר יודעים שהמוני מילואימניקים, בפעם המי־זוכר־כמה, שוב נקראו לעוד סבב של 70 ימי מילואים. כולם גם יודעים שלמרות קמפיין סירוב קולני וחסר בושה (לפחות כבר נפטרו מ"אי־ההתנדבות" המביכה), שיעור ההתייצבות עמד על יותר מ־100%.

ידוע שהם כולם הגיעו מרוטים וסחוטים. הגיעו כשהם דואגים לעסק, לתואר, לבת הזוג, לילדים ולשפיות - אבל הגיעו, כי אמרו להם שהפעם זה הסוף. הסוף הסופי עם הקובץ. הפעם כובשים את כל עזה. כולה. הפעם מביאים את כל החטופים הביתה. והמחיר שווה את זה. הכל ידוע.

מה שפחות ידוע הוא שאחרי ההתייצבות, בשקט וכמעט ללא תקשורת, חלק גדול מאותם מילואימניקים קיבלו הודעה ש־70 הימים יתארכו בעוד 40 יום. ככה, בקטנה, מה זה 40 בין חברים? גם אז אף אחד לא נטש. אם כובשים את עזה ומביאים חטופים - נסתדר עם עוד 40 יום.

אלא שאז הגיעו הידיעות מהמפקדים בשטח: מסתמן, מי היה מאמין, שנתניהו לא יכבוש 100%, אלא יותר באזור ה־70%, ואולי פחות. שהמבצע, מי היה מאמין, יהיה חלקי בלבד. שחמאס, מי היה מאמין, יודע שאנחנו חותרים בסוף לעוד פשרה, לעוד מספר זעום של חטופים, לעוד "לא היתה ברירה", וכמובן, לעוד הבטחה שבפעם הבאה באמת ננצח. או בקיצור - אלה שעזבו הכל ובאו מבינים שזה לא המבצע האחרון.

משל טקסני ידוע מספר על הקאובוי שכמעט הצליח ללמד את הסוס שלו לתפקד בלי מים. הוא הוריד לו בכל יום קצת מהכמות והרגיל אותו לעבוד כרגיל, וממש שנייה לפני שהוא הצליח - קרתה תקלה והסוס מת. חבל, חשב הקאובוי, היינו קרובים. נצליח עם הסוס הבא. נתניהו היקר: המילואימניקים שהעסקים שלהם קרסו, שהזוגיות שלהם נסדקה, שילדיהם כבר לא זוכרים איך נראית ארוחת ערב שבועית - הם סוס רזה וצמא שהשוקת שלו כמעט ריקה.

הם ימשיכו להתייצב גם כשהבית יימכר בהפסד, כשהילד יקרא להם "אבא בזום", כשבת הזוג תהרהר בהרמת ידיים. הם ימשיכו להתייצב כשהבנק יתחיל להציק, וכשהמעסיק יחליט "להתייעל". הם ימשיכו למרות הכל - עד שיתברר להם סופית שאין לכך תכלית. שהשטח שהם מקיזים בשבילו דם, פרנסה וחיי משפחה הוא שטח שיימסר בחזרה עם מעט חטופים, ואז ייכבש שוב ויימסר שוב, ואז... ואז הם פשוט לא יגיעו. הם סוס, אבל סוס מהסוג שמבין שאי אפשר לחיות בלי מים. הם יהיו ימין ושמאל, עם ובלי כיפות, והם לא יפגינו, כי אין להם זמן. הם לא יצעקו, כי הם יהיו עסוקים בלנסות להציל את העסק ואת הזוגיות ולראות את הילדים, וברקע יתעדכנו בפארסה הזאת שנקראת "חוק הגיוס".

זוהי קריאה אחרונה לממשלה שגייסה שוב: כדאי מאוד שזה לא יתברר כעוד סבב. החבל מתחיל להיקרע, והסוס הזה אוטוטו גמור.