בימים האחרונים נשארתי בבית בגלל מחלה. ולא רק אני, אלא גם עוד מחבריי המורים. אנחנו חולים - חרדים ממה שיביא איתו הקיצוץ בשכר עובדי ההוראה.
הקיצוץ פוגע בי ישירות במשכורת, קודם כל. מאז נכנס השכר אני בלחץ מאוד גדול. השכר שלי, שממילא היה נמוך, נפגע עוד יותר. זה הכסף שאיתו אני קונה אוכל, איתו אני משלם על חוג לילדה ומשלם חשבונות, והקיצוץ מכניס אותי ללחצים גדולים.
הגעתי לחינוך מתוך שליחות. הייתי בחינוך הבלתי פורמלי והייתי במשרות מחוץ לעולם החינוך, אבל רק כשחזרתי לחינוך הרגשתי שאני במקום הנכון. אבל לא זה היחס שאני מצפה לקבל מהמדינה, הממשלה, משרד האוצר והסתדרות המורים.
ביום שבו יפה בן דויד נפגשה עם האוצר ועם משרד החינוך מורים רבים הודיעו שהם חולים. השטח לא הסכים להשלים עם הקיצוץ, והיא קיבלה רוח גבית מכולנו.
אבל אז, במקום לפנות אלינו, ציבור הגננות והמורים, נחתם חוזה - בלי להתייעץ איתנו ובלי לשמוע את העמדה שלנו. היא לא שאלה מה אנחנו רוצים. חתמו על הסכם שמרע את התנאים שלנו. הקיצוץ יצא מהדלת אך נכנס דרך החלון. כשעכשיו דוחים לי את הקידום, המשמעות היא פגיעה בשכר. איך יכול להיות שפשוט עוצרים את הוותק? זה לא קיים בשום מקום ולא הגיוני - שהרי הזמן ממשיך לרוץ.
ציפיתי מיפה בן דויד שתצליח לבטל את הפגיעה במורים, שלא ייפגע לנו עוד השכר. גם ככה השכר שלנו נמוך וצריכים להבין את זה - שאין מאיפה להוריד לנו עוד כסף. הרבה מאוד עובדי הוראה טוענים שהפגיעה הנוכחית גרועה יותר מהפגיעה המקורית בשכר.
וזה לא רק יפה בן דויד. שר האוצר בצלאל סמוטריץ', ראש הממשלה וחברי הממשלה שהצביעו בעד הקיצוץ אשמים גם הם. מדברים איתנו על להיכנס מתחת לאלונקה ולתרום למאמץ המלחמתי, בזמן שאנחנו הקבוצה שתרמה הכי הרבה, שהחזיקה את הילדים.
חברי הממשלה היו צריכים קודם כל לקצץ לעצמם בשכר. גם אם יורידו להם 1,000 שקל הוא עדיין יהיה פי כמה וכמה משכרנו, המורים. למה הם לא נכנסים מתחת לאלונקה? למה הם לא מקצצים בשכר שלהם? הצדק צריך להיעשות. אנו דורשים שיישבו וידברו איתנו.
