בטהרן נושמים לרווחה

התקיפה נדחתה, אבל בוא תבוא - כך הבטיח בשבוע שעבר הרמטכ"ל האיראני מוחמד באקרי, שאף איים כי תקיפה זו תהיה כואבת יותר מקודמותיה ותגרום לנזקים ולאבידות כבדות.

הרמטכ"ל האיראני לא התכוון, כמובן, לתקיפה הישראלית המתוכננת על איראן, שאותה - לפי דיווחי התקשורת - בלם הנשיא טראמפ, אלא לתקיפה איראנית נגד ישראל, השלישית במספר, לאחר השתיים שקדמו לה באפריל ובאוקטובר 2024. תקיפה כזו, על פי הבכיר האיראני, תגיע - וזו רק שאלה של זמן.

אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד. בינתיים, איראן וארה"ב מתחרות ביניהן בהפרחת אופטימיות כלל לא זהירה בנוגע להתקדמות בשיחות שהחלו לנהל במאמץ להגיע להסכם גרעין חדש ביניהן. אמנם השיחות בראשיתן, אך התלהבות הצדדים לא יודעת גבול, ונראה כי הם נחושים להגיע להסכם. וכשרצים כל הדרך להסכם - בסוף עוד עלולים להגיע אליו.

ארה"ב שגתה כשלא הציבה קווים אדומים ברורים למשא ומתן עם איראן בכל האמור למסגרת הזמנים שלו - הרי האיראנים ידועים כ"אלופים" בדחיינות ובמשיכת זמן - וחמור יותר, גם לא בכל האמור לסוגיות שעל הפרק. למשל, מתברר כי שאלות כמו התמיכה שהאיראנים מעניקים לשלוחות הטרור שלהם בלבנון, בעיראק ובתימן, כמו גם לפרויקט הטילים ארוכי הטווח שלהם, שחלקם כבר מגיע ללב אירופה, כלל לא עומדות על הפרק. אפשר שהאמריקנים מקווים שהסכם עם איראן, אם יושג, יהפוך את האיראנים לרודפי שלום. אבל אם כך הם חושבים - הם עדיין לא עמדו על טיבו האמיתי של משטר האייתוללות, 40 שנה לאחר שתפס את השלטון בטהרן.

קריסת הסכם הגרעין הקודם ב־2015 אפשרה לאיראנים להפוך למדינת סף גרעינית, שיש לה ידע ויכולות, מתקנים וציוד שיאפשרו לייצר נשק גרעיני בתוך זמן לא רב - חודשים ספורים, או לכל היותר שנים בודדות. ליותר מכך האיראנים לא זקוקים, ולכן אין בטהרן שום דחיפות להתקדם לעבר הגרעין, ובכך לעורר עליהם את העולם כולו. לפיכך, היעד האיראני הוא לשמור ככל שניתן על הקיים, ולשם כך בטהרן נכונים לגלות גמישות מרחיקת לכת, להתחייב שאיראן לא תייצר פצצה גרעינית, ואפילו לוותר על חלק מהאורניום המועשר המצוי ברשותה.

אחרי הכל, כל הסכם הוא בסך הכל פיסת נייר שבעוד כמה שנים ניתן להפר, לאחר שטראמפ יעזוב את הבית הלבן או כשהמציאות האזורית והבינלאומית תשתנה. ולכן אפשר לדון ולדבר על כל הסכם שלא דורש מאיראן לוותר על מה שיש לה - לא על שלוחותיה באזור, לא על הפרויקטים הצבאיים שלה ועל ארסנל הטילים המצוי ברשותה, וגם לא על תשתית המחקר הגרעיני שלה.

בטהרן קיים חשש כבד לעתיד משטר האייתוללות. המצב הכלכלי הולך ומידרדר, והמחאה המוחנקת מבית פורצת מעל לפני השטח. מלחמה בין איראן לבין ארה"ב וישראל, אם תפרוץ, עלולה להתברר כמסמר האחרון בארון המתים של משטר קיצוני זה. איראן זקוקה להסכם כמו אוויר לנשימה, אבל היא מיטיבה לשחק בקלפים שברשותה. האיראנים הם אמני המשא ומתן, ולכן בתקשורת מצטיירים דווקא האמריקנים כמי שלהוטים להגיע להסכם.

אפשר שההדלפות מוושינגטון על כך שטראמפ בלם מתקפה ישראלית על איראן הן איתות לאיראנים שהממשל האמריקני מעוניין להגיע איתם להסכם. אלא שבמזרח התיכון, ולא רק בו, בניגוד לבורסה בוול־סטריט, הכלל הוא שכשאתה שולף אקדח - עדיף שתירה בו, שאם לא כן איש לא יתייחס אליך ברצינות.

בינתיים האמריקנים מכים בחות'ים בתימן, אבל זה אויב חלש ובעל יכולת תגובה מוגבלת. איראן היא סיפור אחר, ואת זאת יודעים האמריקנים. הבעיה היא שמי שלא יטפל באיום האיראני היום - ימצא מולו בעתיד איום מסוכן הרבה יותר.