שעת חינוך

אם יש משהו שמעציב אותי, אמר לי לאחרונה חבר יקר שהקדיש ומקדיש את חייו לביטחון המדינה, הוא רגש חדש שלא הכרתי וניעור בי לפתע. רגש השנאה. לדבריו, במהלך כל שנות שירותו, באחד התפקידים הכי בכירים במדינה, לחם כתף אל כתף לצד נציגי כל חלקי החברה ומעולם לא התעוררו חילוקי דעות. וגר מפא"יניק עם ליכודניק באוהל אחד ואכלו ממסטינג אחד.

לאחרונה, אמר, אני פשוט שונא.

ומי שמעורר אצלו את הרגש הקשה הזה הוא ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

לדבריו - בגלל הנזק שגרם לחברה הישראלית. קשה לשמוע את הדברים, אבל חייבים להסתכל למציאות בעיניים ולהסכים שהקיטוב בעם נעשה בלתי נסבל, קשה, נוכח בכל משעולי החיים.

זה בא לידי ביטוי ברשתות החברתיות, בנהיגה בכבישים ובתור בקופת חולים. הטונים עולים הרבה יותר מהר והופכים מאיימים. ויכוח פוליטי מהר מאוד הופך למר, אישי, בלתי מתפשר. זה הם ואנחנו. אנחנו והם. וכל צד מתבצר במקומו ובעמדתו ולא מקשיב. רונן בר מקבל כסף מהקטארים, זה הרי ברור וידוע. הוא אשם ב־7 באוקטובר כי לא העיר את נתניהו, אומרים מימין, כשהם מדקלמים טקסטים חסרי עובדות וביודעם שלראש הממשלה יש מזכיר צבאי ותפקידו להעיר אותו במקרה הצורך.

ומנגד משמאל צועקים, גם בלי להציג אסמכתאות, שביבי מחזיק בעיר מקלט מעבר לים, סכומי כסף עצומים שקיבל גם הוא מהקטארים. כולם בוגדים. כולם מרמים. בעוד עשרה ימים נחגוג אם יום העצמאות ה־77 של המדינה. כבר עתה עולים קולות שקוראים להחרים את טקס המשואות וטקס פרסי ישראל רק בגלל שחתומים עליהם אנשי ימין.

מה הפלא. ביום ראשון פורסם בערוץ 13 ששר החינוך יואב קיש החליט לא לציין את שמו של נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, בהזמנה לטקס פרסי ישראל. בכך ביקש להימנע מלציין שהוא נשיא העליון ואולי אף למנוע ישיבה שלו על הבמה לצד נשיא המדינה וראש הממשלה, כמדי שנה. אם אכן כך הדבר זה קטנוני, מטופש ולא חינוכי.

מטופש ולא חינוכי ממש כמו הכרזת שר האוצר שהחזרת החטופים אינה המטרה העליונה.

עלינו להיכנס לפעולה כדי לחזור לערכי הבסיס שבזכותם ולשמם קמה המדינה ושמהם נוצקו כל אותם דברים שהפכו את ישראל למה שהיא היתה.

עוד לא מאוחר לחזור ולהיות אור לגויים. סטארט־אפ ניישן בכל כך הרבה מובנים. אסור לנו ליפול לבורות שהפוליטיקאים מניחים לרגלינו. זה בידינו - לקום ולעשות מעשה, למתן את השיח, להימנע מקרע, מלשון הרע. וכמו תמיד אומר שהכל מתחיל מחינוך. חינוך לאהבת המדינה, העם והארץ.

זו לא רק עבודה שלנו כאזרחים וכהורים - כאן מונחת מלאכה חשובה ומרכזית בידי המורים והמורות, שיקדישו את שיעורי האזרחות ואת שיעורי החינוך לדיון בנושא הזה, בהבלטת המאחד ובקיום שיח מכבד. זה יהפוך אותם למבוגרים מכילים יותר. וכפי שאמרתי לאיש ימין שצרח עלי שמה שאני כותבת משרת את האויב ויביא עלינו את 7 באוקטובר הבא:

אהבת המולדת אינה שייכת לאף צד. היא של כולנו.