מיהו כהניסט

"עם בנט וליברמן נוכל להקים ממשלה טובה", אמר לפני כחודש יאיר גולן, יו"ר תנועת הדמוקרטים. זה זמן מה (שוב) נבנה בנט כאלטרנטיבה של השמאל הליברלי, או כפי שנכתב בעיתון "הארץ" (שם קיבל שער) - אפילו פעילי מרצ עברו לתמוך בו. כמעט אי אפשר להאמין שרק ב־2019 בני גנץ כינה אותו כהניסט. אבל מאז עברו הרבה מים בנהרות הפשיזם, ואל בנט נזרק חבל הצלה ששלף אותו משם היישר לזרועות מחנה השינוי. לפני כן הוא עבר במכבסה התקשורתית שהסירה ממנו את שאריות הפשיזם. המושג "כהניזם" נמצא בתנועה מתמדת.

לפני כעשור הכהניסטים היו קבוצה שולית, שעצם אזכור שמה עורר קונוטציות של ארגון טרור. אנשים משני עברי המתרס נזהרו משימוש בביטוי הזה, שנשמר לקיצוניים ביותר. עם השנים, השימוש במושג רווח עד שאיבד משמעות. כיום, כהניזם הוא ערך אינסטרומנטלי וכהניסט יכול להיות כל אחד שמתאים להגדרה מתוך אג'נדה פוליטית קטנונית, ללא כל קשר לאידיאולוגיה.

רק לפני יומיים זכה הרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, לטור בעיתון "הארץ" שכותרתו "אייל זמיר הסווה את השקפת עולמו הכהניסטית עד שנכנס ללשכת הרמטכ"ל".

בכך הוצב באותה שורה עם בכירים אחרים כמו מפכ"ל המשטרה דני לוי, שעדיין לא עברו את נייר הלקמוס המנקה אותם מכהניזם. את המשימה הזאת הטילו על שומרי הסף, דוגמת ראש השב"כ רונן בר, שלפי חשיפת ערוץ 12 מלפני כמה ימים, עסוק בחודשים האחרונים עד מעל הראש בחקירה סמויה לגבי מה שהוגדר ככניסה של גורמים כהניסטיים לשורות המשטרה. בדצמבר האחרון נחשף כי מפקד ימ"ר ש"י, ניצב משנה אבישי מועלם ונציב שירות בתי הסוהר, קובי יעקובי, מצויים כבר עמוק בתוך חקירות מח"ש.

עם הסרת צו איסור הפרסום בעניינם, שניהם זכו לכינוי "מקורבי השר בן גביר" ברוב כלי התקשורת, או במילים אחרות - חשודים מיידיים בכהניזם. זאת, למרות שירות משמעותי של עשרות שנים במערכות הביטחון שמעולם לא היה מקושר לאג'נדה פוליטית.  אבל כשנחשפה החקירה הסמויה של שב"כ לגבי חדירת גורמים כהניסטיים, הקמפיין התקשורתי כבר היה בשיאו.

"כהנא חי בליכוד" כתבה לימור לבנת בפברואר 2024 ו"הקדימה" את זמנה. כיום כל אחד הרי יודע שביביזם וכהניזם חד הם. בכל מקרה, אם מוסיפים לכל מילה את הסיומת "יזם", היא תהפוך לתופעה מפחידה שצריך למגר. באותו טור מפצירה לבנת בקוראים שלא לקנות את "מסעו המזויף ללגיטימציה ציבורית" של בן גביר, שבמסגרתו הסיר את תמונתו של ברוך גולדשטיין מסלון ביתו.

"הוא הרי מעולם לא שינה באמת את השקפותיו ודעותיו", מסכמת לבנת.מי שדווקא כן זכה לאמון האליטות השמאליות במסעו האידיאולוגי הוא אביגדור ליברמן. לאורך השנים שקדמו לממשלת השינוי היה זה ליברמן שלא הפסיק לדבר על טרנספר, שהוא ליבת הרעיון הכהניסטי. כיו"ר ישראל ביתנו, הוא הציע תוכניות שונות שהמוכרת בהן היא "תוכנית חילופי השטחים", שאותה הציע מטעם משרד החוץ שבראשו עמד ב־2014. התוכנית, שהציע שוב גם ב־2017, מתמקדת בהחלפת שטחים מאוכלסים, לא רק שטחים ריקים, במטרה לשמור על רוב יהודי מוצק בישראל.

אבל מי זוכר? כבר ידוע שבשמאל, באין ציפור שיר - גם עורב זמיר. ההכרה של מחנה השמאל שללא מפלגות ימין לא תוכל לקום ממשלה אמנם הולכת וגוברת עם השנים, אך איתה גם מתחזקת האמונה שהוא הסמכות היחידה שבכוחה להכתיב ערכים ומוסר.

אם הלגיטימציה הציבורית בשפל, מייצרים לגיטימציה מדומה, ואם גם זה לא הולך, מפעילים יותר כוח. אז מה אם הוא מכרסם ביסודות הדמוקרטיה. באמצעות הבעלות על המנגנונים האליטיסטיים (תקשורת, אקדמיה ועוד) השמאל ממשיך לבצע סלקציה בין ראוי ולא ראוי.

או למעשה, מלבין את מי שמתאים לו ומשחיר את כל השאר.