זה לא רק ספורט

אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה חוקקו בה מאות חוקים נגד היהודים, וכבר מראשיתם אחדים מהם כוונו להרחקת היהודים מספורט. היטלר וחבר מרעיו החליטו לאסור על היהודים להופיע באצטדיונים, במגרשי ספורט ובבריכות שחייה, כדי לבודד ולנדות אותם, וכדי לסמנם כנחותים וכפסולים. השיטה, למרבה הטרגדיה, עבדה: הסימון, הנידוי וההרחקה היו לשלב ראשון בדרך אל ההשמדה.

בחלוף פחות מ־100 שנים, נרשם בשבוע שעבר בגלזגו, סקוטלנד, מחזה אימתני, שיכול היה לגרום להיטלר לחייך בנחת. היהודים שוב סומנו, לעיני כל העולם, והאנטישמים שוב דרשו להרחיק אותם מספורט. באנר ענק, שנפרס באצטדיון באופן מאורגן על ידי ארגון אוהדי סלטיק במהלך משחק ליגת האלופות בכדורגל, קרא: "להראות לישראל כרטיס אדום", כאשר המילה ישראל נרשמה במירכאות, והאותיות שהרכיבו אותה נטפו דם, כעדות לכך שממשיכי דרכם הסקוטים של הנאצים המקוריים שאלו מהם לא רק את הרעיון, אלא גם את הדימוי.

הדמיון לא נגמר במסר ובביטויו האסתטי. האנטישמים של סלטיק אימצו גם את חיבת הנאצים למיצגים המוניים, כנראה כדי לסחוף אחריהם אוהדים פחות מחויבים ולהפגין חזית אנטי־ישראלית אחידה. במקביל להצבת הבאנר חולקו לכל יושבי היציע שלטים אדומים בגנות ישראל, והם נדרשו להניפם באוויר, כאילו היו הלפידים במצעדי הנאצים בנירנברג. מעל המיצג, כאילו כדי להשלים את התמונה בעוד קו מקביל לעבר, התנוסס דגל ענק של ארגון לשחרור פלשתין, גרסה מודרנית של הדגל הנאצי המקורי.

סביר להניח שהתאחדות הכדורגל האירופית תקנוס את סלטיק בסכום סמלי ותנסה לטאטא את הפרשה העגומה מתחת לשטיח. היא תתעלם מתוכנו של המיצג, ותעניש רק על שהוצג בלי אישור ותיאום. לפני 100 שנים ראשי רפובליקת ויימאר נהגו כלפי הנאצים, שטרם עלו לשלטון, באותה סלחנות פושעת. איך זה נגמר כולם יודעים.

ישראל אינה רשאית לשתוק עוד נוכח גלי השנאה האנטישמית, שמזמן מחקים את דרכי הפעולה של היטלר ושל שותפיו לאידיאולוגיית "מיין קאמפף", האהודה כל כך בקרב שונאי יהודים בני ימינו. המיצג המזוויע בגלזגו מחייב תגובה חריפה מן הסוג שתבהיר לכולם - לחבורת הגזענים שרוצה לגרש אותנו מספורט, ולחבורת הכלומניקים בארגונים הבינלאומיים שמעמידה פנים כאילו הכל כשורה - לעולם לא עוד זה עכשיו.

מדינת ישראל חייבת להראות לממשיכי דרכו הסקוטים של היטלר, ולדומיהם במקומות אחרים, שלמעשה אנטישמי יהיה מחיר. בשלב ראשון זה צריך להיות מחיר אישי, ולו סמלי - למשל, איסור כניסה לישראל. בשלב השני כדאי לרתום לעניין את ידידינו בארה"ב ולהרחיב את הפגיעה באנטישמים גם לסנקציות כלכליות, כפי שארה"ב יודעת לעשות כשהיא רוצה.

בשלב השלישי חייבים להטיל את האחריות על ההשתוללות האנטישמית על המדינות שבתחומן היא מוצאת מחסה. מישהו צריך להזכיר לשלטונות הבריטיים שהם אינם יכולים לשבת בחיבוק ידיים, כאשר המרחב הפומבי בבריטניה מתחיל להידמות למצעדי הנאצים בנירנברג.