יום הזיכרון לרבין: הזדמנות לליבון ולחינוך

הייתי תיכוניסטית, מדריכה בתנועת נוער, והגענו לכיכר מלכי ישראל לזעוק בזכות הדמוקרטיה ונגד האלימות. שרנו "שיר לשלום" ומייד התפזרנו, כי למחרת בבוקר היו לימודים. בדרך חזרה שמענו ברדיו שמתנקש יהודי ירה שלוש יריות בגבו של ראש הממשלה.

בבית הספר שבו למדתי בלוד היו תלמידים ומורים מהצד הימני ומהצד השמאלי של המפה, שעודדו אותנו לערוך קמפיינים פוליטיים בעד ונגד תהליך השלום עם הפלשתינים, עם סוריה ועם ירדן. המורים לא נבהלו מהעיסוק בפוליטיקה וראו בכך תהליך חינוכי שמחדד יכולות ביקורת, העמקה, שיח וחשיבה.

29 שנה אחרי, לא רק שדיונים פוליטיים כמעט אינם מתקיימים עוד בבתי הספר בישראל, אלא שנדמה כי השילוב בין הריחוק ההיסטורי היחסי, המלחמה שעדיין לא די לה וימי הזיכרון והאבל על מחדל 7 באוקטובר גורם לבתי הספר לדחוק גם את ציון יום הזיכרון לרבין. אל מול נטיות אלה אטען שאירועי השעה לא רק לא צריכים לדחוק את היום, אלא אף מעניקים לו משמעות ורלוונטיות עמוקות יותר.

שנה האחרונה נוסדה המועצה לחינוך ממלכתי־עברי, כדי לתת גב לזרם הממלכתי־עברי לעסוק בסוגיות שבמחלוקת ובפיתוח שיח מורכב בכיתה

חוק יום הזיכרון ליצחק רבין קבע כי על בתי הספר לציין את היום בפעולות שבהן יועלו דמותו ופועלו של האיש, ובפעולות שיוקדשו לחשיבות הדמוקרטיה בישראל ולסכנת האלימות לחברה ולמדינה. אופן מימוש החוק משתנה בין מגזרי מערכת החינוך, ולאורך השנים צוין בעיקר במוסדות הממלכתיים־עבריים, וגם בהם היתה נטייה להתמקד בסעיף הראשון של החוק.

שני אירועי המפתח שמשסעים את החברה הישראלית בשנתיים האחרונות, מלחמת 7 באוקטובר והמאבק על ההפיכה המשטרית, מחייבים אותנו להעמיק בציון יום רצח רבין בשתי סוגיות יסוד שמאתגרות את החברה הישראלית - זו הנוגעת לסכסוך הישראלי־פלשתיני וזו הנוגעת למהות הדמוקרטיה. סביב סוגיית הסכסוך הישראלי־פלשתיני יום רבין מייצר הזדמנות להכיר לצעירים את ההקשר ההיסטורי, הפוליטי והחברתי של הסכסוך, ממלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים; מהסכמי אוסלו שהובילה ממשלת רבין כניסיון לפרוץ נתיב לפתרון; מההתנתקות להשתלטות חמאס על רצועת עזה; ועד למתקפת הטרור של חמאס באוקטובר והזעקה הציבורית לשחרור החטופים.

על גבי ההקשר ההיסטורי ניתן לפרוס כיווני מחשבה עכשוויים להתמודדות עם הסכסוך ולפתרונו, ולהזמין את התלמידים לדיון ולגיבוש תפיסת עולם עצמאית.

סביב סוגיית הדמוקרטיה יום רצח רבין הוא הזדמנות לעיסוק בשאלות של גבולות המחאה והאלימות הפוליטית, שבאו לידי ביטוי אז בטקסי הפולסא דנורא ובדין רודף. וגם בעיסוק העכשווי בשאלת גבולות מחאה הן במרחב הפיזי והן במרחב המקוון של רעילות השיח והפצת מידע כוזב. נוסף על כך, יום רבין הוא הזדמנות לדיון בשאלות על הדמוקרטיה הליברלית, המתח שבין הכרעת הרוב לזכויות האדם והמיעוט, או המתח שבין ליבתיות שלטון החוק לבין הסמכות המשילותית של נבחרי הציבור. יום רבין הוא הזדמנות אמיתית לחינוך לחיים בחברה דמוקרטית.

תפקידנו החינוכי אינו להסתיר את האמת ולא לטאטא מתחת לשולחן את האתגרים והבעיות, אלא לתת לדור העתיד כלים להתמודד עם סוגיות מורכבות, כדי לאפשר להם לנהל מחלוקות ושיח מכבד ומקדם גם בבגרותם. אם נדע לתת לכך מקום, שמותאם לגיל ולשפה כבר היום, נוכל להפחית את הפחד מהעיסוק הזה ואת הלהבות בינינו בעתיד.

בשנה האחרונה נוסדה המועצה לחינוך ממלכתי־עברי, כדי לתת גב לזרם הממלכתי־עברי לעסוק בסוגיות שבמחלוקת ובפיתוח שיח מורכב בכיתה. יום הזיכרון לרצח רבין הוא הזדמנות חשובה לעסוק בשאלות זהותיות ערכיות הנשענות על הליבות הללו, וללבן באומץ עם התלמידות והתלמידים סוגיות שורשיות הנוגעות לעיצוב עתיד מדינת ישראל.

הכותבת היא ראש מועצה אזורית גזר, יו"ר ועדת החינוך של השלטון האזורי וחברת המועצה לחינוך ממלכתי־עברי