דרושה התגייסות לאומית

האם ניתן לאחות את הקרע בין חלקי העם?

זו השאלה שריחפה באוויר לאחר אסון מירון. עם היוודע התוצאות הנוראות של אותה חגיגת ל"ג בעומר, התחלקו הרשתות החברתיות בין מגנים לבין תומכים. לא, לא מדובר בתומכים ומגנים את החרדים, אלא בין אלו שדרשו במפגיע הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתמצה את הדין עם האחראים, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו - לבין אלו שאמרו: הנה מוטלות הגופות, שורות שורות. תנו להתאבל לפני שתתחילו להתחשבן. הם גם כעסו שמצביעים על האשמים במחדל ושאלו - למה השנאה? מה אתם רוצים מנתניהו? מה אתם רוצים ממי שהיה אז השר לבט"פ, אמיר אוחנה? הם לא אשמים. נתאבל כעת, נתקן אחר כך.

לרגע ניתן היה לחשוב שאסון מירון יהווה גשר בין חילונים לחרדים. אלא שצעירי ישראל, שתרמו מדמם לאחיהם החרדים שנפגעו, התעוררו במחאה נגד הרפורמה המשפטית, והבינו שהציבור החרדי רואה בהם "פרה חולבת

כמו בהרבה מהסוגיות שמונחות לפתחה של המדינה בשנים האחרונות, גם במקרה הזה נחלק העם לבעד ונגד נתניהו.

האם זו בכלל השאלה? האם האצבע המאשימה מופנית אוטומטית כלפי נתניהו רק בגלל שהוא ראש הממשלה ולכאורה נמצא תחת מתקפה של השמאל? נראה שלא. אחרי הכל, אם אסון כזה היה מתרחש חלילה באירוע פרטי, בקונצרט בפארק או בהיכל התרבות, עוד באותו יום המארגנים, המהנדס שאישר, חברת האבטחה והמפיק היו נעצרים כדי למנוע שיבוש הליכים ותיאום עדויות. 

אז כעכשיו, ראש הממשלה לא קם ואמר: כמי שעומד בראש המדינה - אני אחראי. 

כמו אז, גם כעת עולה השאלה אם הדרישה להקמת ועדת חקירה נועדה להטיל אחריות על נתניהו, או שהיא באה ממניעים טהורים שמטרתם למנוע את 7 באוקטובר הבא. אזכיר שוועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון לא הטילה עליו אחריות פלילית. אני מאלו הגורסים שוועדה כזאת חייבת לקום ובהקדם, כדי להפיק לקחים ולא כדי לערוף את ראשו של נתניהו. זה יקרה רק אם הציבור ירצה בכך בבחירות הדמוקרטיות הבאות.  

אני מתעכבת על אותו אירוע במירון שקרה בשנת 2021, לפני המהפכה המשטרית ולפני חוק ההשתמטות ולפני 7 באוקטובר. אז נוצרו גילויי ערבות הדדית מדהימים של הציבור החילוני והדתי־ציוני. החל מתורים שהשתרכו במד"א של תל־אביבים שביקשו לתרום דם, ועד ביטול הופעות כהזדהות עם האסון הנורא.

לרגע ניתן היה לחשוב שהאירוע הקשה יהווה גשר בין חילונים לחרדים. שמעצם חיינו המשותפים במדינה, יש מחירים שכל חלק בחברה חייב לשלם כדי שנוכל לחיות כאן. אלא שצעירי ישראל, שתרמו מדמם לאחיהם החרדים שנפגעו, התעוררו במחאה נגד הרפורמה המשפטית, והבינו שהציבור החרדי רואה בהם "פרה חולבת", ושאין שוויון בנטל. וזה עוד לפני שידעו שדמם יוקז במלחמה ארוכה וקשה, בעוד החרדים יעבדו ימים ולילות כדי להעביר חוק השתמטות.

ושוב עולה השאלה אם ניתן בכלל לסגור את הפער שהולך ונפער בין הציבור החילוני והציוני־דתי שמתקוממים נגד ההתנהלות של החרדים. כולי תקווה, שהקולות שעולים מהשטח בקריאה לא לאפשר העברת החוק בחסות הקואליציה הנוכחית, יהפכו לצו קריאה לכולנו.