"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ח"כים יקרים, בלי חופש גדול

הפגרה משרתת את עובדי המשכן שעובדים קשה ואת הממשלה לטובת תכנון ארוך־טווח, ומאפשרת לח"כים זמן לעשייה פוליטית • אבל שלושה חודשים?!

,עודכן
0השמעה
מליאת הכנסת דנה בהחלת הרציפות על חוק הגיוס, צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת

עוד לא נרגענו מפגרת האביב, והנה מגיעה חופשת הקיץ: אם לא יהיה שינוי כלשהו, הכנסת תצא לפגרה ביום ראשון, 28 ביולי, למשך שלושה חודשים. היא תשוב להתכנס ביום שני, 28 באוקטובר, אחרי סוכות. שלושה חודשים של ניתוק, כשבמקביל אין אופק לסיום המלחמה, 120 חטופות וחטופים נמצאים בשבי חמאס, עשרות אלפים מפונים מבתיהם ועשרות אלפים נוספים נמצאים במילואים.

היציאה לפגרה מצמצמת באופן כמעט מוחלט את הכלים שיש בידי חברי הכנסת כדי לבצע את עבודתם. בזמן פגרה אין ישיבות מליאה שוטפות, אין חקיקה פרטית, אין שאילתות, לא הצעות לסדר וגם לא דיונים מהירים. רק הממשלה היא זו שיכולה לכנס את המליאה לטובת חקיקה בזמן פגרה. למעשה, בזמן הפגרה חברי הכנסת נשארים בעיקר עם תפקידיהם בוועדות ועם תפקידיהם הציבוריים, כלי הפיקוח הפרלמנטריים נדחקים הצידה והכוח הפרלמנטרי מרוכז בידי הממשלה והקואליציה, והנפגעים העיקריים הם חברי הכנסת מהאופוזיציה.

אסור לכנסת להתפרק ולהתנער מתפקידי הפיקוח שלה. אסור לחברי הכנסת לשדר כאילו הם מנותקים מהעם ויוצאים לחופשתם הקבועה מראש כאילו דבר לא השתנה. אסור לנו, הציבור, להסכים למצב הזה. אפילו לא למראית עין

בדמוקרטיה פרלמנטרית יש גוף אחד שתפקידו הוא לפקח על הממשלה: הכנסת. והפלא ופלא, דווקא כשהממשלה מחזיקה יותר סמכויות - עושה רושם שאין לחברי הקואליציה בעיה להקפיא את עבודתם השוטפת כמה שיותר. מה אכפת להם לצאת לפגרה בת שלושה חודשים? מבחינתם כל כלי הפיקוח של האופוזיציה רק עושים להם כאב ראש. הפגרה הארוכה המתוכננת מצטרפת לשלושת חודשי המלחמה הראשונים, שבהם הוקפאו כלים פרלמנטריים רבים. משימת הפיקוח על הממשלה צומצמה למינימום האפשרי.

לאחר מלחמת לבנון השנייה, הכנסת אישרה בקריאה טרומית הצעת חוק שקבעה כי בהינתן מצב מיוחד בעורף, הכנסת לא תצא לפגרה. ההצעה אמנם לא חוקקה במלואה, אבל ההיגיון ברור. אם המדינה נמצאת במצב מיוחד, אזרחים מפונים מבתיהם והצבא מקיים לחימה - אין היגיון בשמירה על פוזה של "עסקים כרגיל". ההפך הוא הנכון, אסור לכנסת להתפרק ולהתנער מתפקידי הפיקוח שלה. אסור לחברי הכנסת לשדר כאילו הם מנותקים מהעם ויוצאים לחופשתם הקבועה מראש כאילו דבר לא השתנה. אסור לנו, הציבור, להסכים למצב הזה. אפילו לא למראית עין.

פגרה כשלעצמה אינה דבר שלילי, והיא לא נועדה רק לחברי הכנסת. היא משרתת את 1,000 עובדי המשכן, שעובדים לילות כימים בזמן שגרה. היא משרתת את הממשלה לטובת תכנון ארוך־טווח מבלי להידרש לוועדות הכנסת בכל יום, והיא אמורה לאפשר לח"כים זמן לעשייה פוליטית. אך גם בשגרה, חופשה ארוכה כזו של שלושה חודשים (64 ימי עבודה) היתה נתפסת כמותרות. קל וחומר כשאנחנו בזמן מלחמה, כשכמות הנושאים הדורשים מעקב של חברי הכנסת רק הולכת וגדלה, וכשסמכויות רבות מרוכזות בידי הממשלה.

על חברי הקואליציה לשקול מחדש את הפגרה, וממש כמו בקורונה - לצאת לחופשה מנהלתית קצרה בסוף אוגוסט ולשוב מייד לעבודה. בזמן שחטופינו נמקים בשבי חמאס וחייהן של עשרות אלפי משפחות נהרסים, לא יוצאים לפגרה כה ארוכה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

טל אלוביץ'

הכותב הוא דוקטורנט למדעי המדינה באונ' מילאנו ועמית מחקר במכון מולד. לשעבר מנהל סיעת העבודה בכנסת

כדאילהכיר