פה זה לא אירופה

ההחלטה של ממשלות ספרד, נורבגיה ואירלנד להכיר במדינה פלשתינית היא צעד מביש, שמציב את הממשלות האלה עמוק במחנה החושך ושמתייג אותן כמעניקות סיוע וגיבוי לטרור ולרצחנות, מהגרועים והאכזריים שהכירה האנושות.

ראשי הממשלות של ספרד, נורבגיה ואירלנד ינסו, כמובן, לעטוף את מעשה הנבלה שביצעו במלל צבוע על "דאגתם לשלום". אסור לתת להם להתחבא מאחורי מילים ריקות, כי ההכרה במדינה שמורכבת מארגוני טרור, החל מפת"ח דרך כנופיות מקומיות וכלה בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, מקדמת מלחמה ושפיכות דמים ומרחיקה את האזור מהשגת שלום.

אפילו לדידו של מי שמאמין, מתוך נאיביות או מתוך אינרציה, באפשרות של הקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש ועזה כפתרון לצרות של המזרח התיכון - הצעד הפרובוקטיבי שנקטו כעת ספרד, נורבגיה ואירלנד הוא לא פחות מחיסול חזון השלום, כי הרי "המדינה" שזכתה להכרה מצד מדריד, אוסלו ודבלין הולכת בדרך הפוכה לנתיב לדו־קיום לצד מדינה יהודית.

הכרה פירושה מתן לגיטימציה. הבה נבחן, אם כן, אילו מאוויים ופעולות מקבלים עכשיו לגיטימציה מספרד, מנורבגיה ומאירלנד, ואולי ממדינות נוספות שעלולות ללכת בעקבותיהן.

הרשות הפלשתינית על כל חלקיה, זה השולט מרמאללה וזה הנלחם בנו מעזה, דוגלת בחיסול המדינה היהודית ומאמינה בטרור רצחני כאמצעי להשגת היעד הזה. כל מעשיה נגזרים מן המטרה ומשרתים אותה, אם מדובר בבחירת סמלים (מחיקת ישראל ממפות בסמלילי כל הארגונים הפלשתיניים והנצחת ה"שאהידים"), בהקצאת כספים (מימון טרור ותשלומים נדיבים למחבלים ולבני משפחותיהם) או בפעולות הצהרתיות כמו קריאות נציגי הרשות במסגדים ובסביבתם לרצח המוני של יהודים.

אלה לא רק מעשיהם של ראשי הארגונים של ערביי יו"ש ועזה. בניסיונם להשמיד את היהודים ואת מדינתם, אבו מאזן, יחיא סינוואר והשאר מייצגים נאמנה את הרוחות השולטות בקרב הציבור שלהם. כל מחקרי דעת הקהל שנעשו שם מצביעים על תמיכה המונית במיני־שואה שבוצעה בתושבי הנגב המערבי ב־7 באוקטובר. בהקשר זה, חייבים להזכיר שהתמיכה בזוועות הנוראות והרצון לחולל אותן שוב ושוב אפילו חזקים יותר בשטחים שנמצאים בשליטת אש"ף מאשר בעזה שבשליטת חמאס.

אפילו לדידו של מי שמאמין, מתוך נאיביות או מתוך אינרציה, באפשרות של הקמת מדינה ערבית בשטחי יו"ש ועזה כפתרון לצרות של המזרח התיכון - הצעד הפרובוקטיבי שנקטו כעת ספרד, נורבגיה ואירלנד הוא לא פחות מחיסול חזון השלום, כי הרי "המדינה" שזכתה להכרה מצד מדריד, אוסלו ודבלין הולכת בדרך הפוכה לנתיב לדו־קיום לצד מדינה יהודית

יתרה מזאת, אין שום אדם או גורם בעל משקל ברחובות רמאללה או עזה שיצא נגד טבח 7 באוקטובר וקרא להעמיד את מבצעיו לדין. אפילו בגרמניה הנאצית נמצאו חסידי אומות העולם ומחתרות אנטי־היטלריסטיות, שקראו תיגר על האידיאולוגיה הרצחנית, סייעו לבעלות הברית והצילו יהודים. כידוע היטב לממשלות ספרד, נורבגיה ואירלנד - אין כאלה בעזה, בג'נין וברמאללה.

במקום לנסות להצמיח בקרב ערביי יו"ש גורמים חיוביים, שיוותרו על ג'יהאד להשמדת ישראל ויבלמו את הרוצחים של סינוואר ושל אבו מאזן - מדריד, אוסלו ודבלין מעניקות לרוצחים ולתומכיהם לגיטימציה. זה לא סתם פרס לטרור, זאת רוח גבית לג'נוסייד על סטרואידים.