מה רוצים מהרב יוסף?

התנועה לאיכות השלטון הגישה תלונה חמורה לנציב תלונות הציבור על השופטים, נגד הרב הספרדי הראשי, בדרישה להדיחו מתפקידו. הדרישה מגיעה על רקע התבטאויותיו בנוגע לגיוס חרדים (אם יכפו על לומדי התורה להתגייס, ניסע לחו״ל), שהודהדו ללא הרף בכלי התקשורת.

דברי הראשון לציון, הפרובוקטיביים במתכוון, נאמרו בשיעור השבועי לתלמידיו, בתגובה לדרישת בג״ץ שהמדינה תציג הסדר בעניין גיוס החרדים עד סוף חודש מארס.

בג״ץ יכול היה לחסוך מהחברה הישראלית המדממת את העיסוק בסוגיה כה שנויה במחלוקת. במקום זה הוא זכה לרוח גבית מהיועמ"שית, שאיימה בגיוס החרדים ובהפסקת תקציבי הישיבות, ומפוליטיקאים זועמים שהצהירו: "מי שלא יתגייס, יעבור עבירה פלילית". את כל אלה עטף יפה קמפיין תקשורתי מקצועי, מושחז ומנומק. הכל נראה רגיל, רק שהפעם הצטרפו לקמפיין גם חלקים מהציבור הדתי־לאומי. כרזות מעוצבות ובאנרים יקרים, שקראו ל"שוויון בנטל עכשיו" והאשימו כי "הרב הראשי מעודד השתמטות", הופיעו כמעט מייד לאחר פרסום דבריו. צה״ל קטן מדי והאתגר גדול מדי, טען ראש האופוזיציה יאיר לפיד.

עד 7 באוקטובר סיפרו מרבית הבכירים לציבור דווקא על יתרונותיו של צבא קטן, חכם וטכנולוגי, ובהתאם קוצצו כוחות המילואים, ששיעורם עומד היום על כשני אחוזים בלבד. בכירי הצבא הרי יודעים שגיוס חרדים אינו פתרון לצורך המיידי של צה"ל. ברור שהצבא אינו ערוך לקליטה של מתגייסים חרדים, ובכל זאת גלגלי הקמפיין החלו לנוע.

הממסד החילוני מעולם לא הכיר בתפקידם של לומדי התורה. מתחת לפני השטח תמיד התנהלה מלחמה גדולה הרבה יותר של הממסד באורח החיים של החברה החרדית. הגיוס הוא רק ביטוי נוסף של זה. הצורך של הצבא להתיך את כל האוכלוסיות לתוך דמות אחידה של חייל, פוגע בזכות היסודית של החברה החרדית לשמר את הצביון שלה. קיים קו דק בין השתלבות להיטמעות. יותר חרדים אמנם משרתים היום בצבא, אבל זה לא משנה את העובדה שהקהילה החרדית אינה מבוססת על כוח פיזי או צבאי, אלא על לימוד ועל הנחלת דקדוקי התורה לדורות הבאים.

מלחמת הערכים לא פוסחת גם על חלקים מהציונות הדתית, שמובילים בימים אלה את שיח גיוס החרדים. אם בעבר לומדי תורה קיבלו מקום ייחודי ומוערך בעולם התורני, המלחמה שינתה את ההיררכיה האמונית. המודל הדתי־לאומי דוחק לשוליים את המודל החרדי; ההקרבה של הציונות הדתית מעמידה אותה בדרגה מוסרית גבוהה, בעוד אי־ההתגייסות של החרדים מתוארת כחוסר מוסריות ואף כמנוגדת ליהדות. היום אפילו שירות קהילתי או תרומה אזרחית כבר לא מספיקים, המאבק הוא על שוויון בדם.

הצורך של הצבא להתיך את כל האוכלוסיות לתוך דמות אחידה של חייל, פוגע בזכות היסודית של החברה החרדית לשמר את הצביון שלה. קיים קו דק בין השתלבות להיטמעות. יותר חרדים אמנם משרתים היום בצבא, אבל זה לא משנה את העובדה שהקהילה החרדית אינה מבוססת על כוח פיזי או צבאי, אלא על לימוד ועל הנחלת דקדוקי התורה לדורות הבאים

הקמפיין, שמונע מצורך כוחני להכניע את החרדים, לא מנסה רק לתקוע טריז בין החרדים לציונות הדתית, אלא גם בין החרדים עצמם. הטענות על התרפסות של הרבנים הספרדים בפני ההנהגה האשכנזית משום שנעמדו לצד הרבנים האשכנזים נועדו לבודד את המתנגדים העיקריים לגיוס. הרב יוסף ובכירי ש״ס היו יכולים להתהדר בשיעורי הגיוס הגבוהים יחסית בחברה הספרדית כדי לזכות בליטוף ממסדי. אבל לנוכח האיום של פירוק החברה החרדית, בחרו שלא לזרוק את החרדים האשכנזים מתחת לגלגלים הדורסניים של "המאבק לשוויון" או של הספין המגה־פוליטי של גיוס חרדים. 

הקריאה לשוויון בנטל אינה קריאה לסולידריות חברתית, אלא איום מפורש על הציבור החרדי. לכן לא ברורה התרעומת על תגובת הרב יוסף. הרי לא מכבר זכו גילויי סרבנות להאדרה והוצגו כמחאה אמיצה ואפילו הרואית. במקרה הזה, הקריאות הפשיסטיות הפבלוביות של השמאל רק הולכות ומתגברות. חלקן אפילו מאיימות בביטול זכות הבחירה של החרדים. בעולם הדמוקרטי, מתן תנאים בסיסיים לקבוצות עם מאפיינים ייחודיים כמו חרדים אינו טובה או חסד. אבל בישראל, כמו תמיד, דווקא עבור המוסדות הנחשבים ליברליים, השוויון הוא ערך סלקטיבי.