כולנו מכירים את כינוי הגנאי "הישראלי המכוער", המכוון למי שנוהג לפי סטריאוטיפים המיוחסים ליחידים ולקבוצות בחברה הישראלית. עם הזמן הפך הביטוי שגור בשיח הציבורי ומיוחס לתופעות שליליות רבות. ובצדק - הדעת השפויה אינה מצליחה להבין את הסיבה שגורמת לתייר ישראלי לצייר את דגל הלאום על אתר זיכרון להרוגי הצבא היפני, להשתתף במסיבה באתר ארכיאולוגי או להתפלל עם עוד ישראלים בקול רם בלובי של מלון באוסטריה. דמיינו מה היה קורה לקבוצת תיירים מוסלמית שהיתה מחליטה להתפלל, על פי מסורת האיסלאם, בלובי של מלון ישראלי.
המעשים האלו לא מתאדים באוויר, הם נסקרים בהרחבה על ידי התקשורת, והמעורבות הישראלית מודגשת ונחרתת בדעת הקהל. דעת הקהל העולמית השלילית על הישראלי המטייל מביאה עימה השלכות גם בזירה הפוליטית: אגרסיביות במלון נמשלת בעיניהם לאגרסיביות בהתנהלותו המדינית. מבחינת האזרח האירופאי, זאת אותה הגברת רק בשינוי האדרת.
באנטישמיות חשוב להילחם, את דעת הקהל הכרחי לשנות, אך יותר מכל - חיוני לשנות גם את התנהגותנו. לפי הנתונים, בחופשת הפסח ייצאו קרוב ל־300 אלף ישראלים לאתרי הנופש בעולם. זו הזדמנות טובה לשוב ולומר לכל מאות אלפי הישראלים שהתנהגותם, החיובית והשלילית, מייצגת את כולנו, גם את אלה שיחגגו את החג בארץ, ולכן חשוב לזכור כי בחו"ל המדינה היא אנחנו. כשאנו עוזבים את שערי נתב"ג אנו בעצם משמשים שגרירים, לא פחות ולא יותר. ובהפנמה הזאת יש צעד קטן לעצמנו אך צעד גדול יותר לטובת שמה של מדינת ישראל.
ומה בכל זאת גורם לחלק מהישראלים להתנהל בחו"ל כאילו אין מחר? יש שיגידו כי מזג האוויר, אחרים יגידו כי הלחץ התמידי שבו אנו חיים - צבא, פיגועים, הישרדות, תופעת ה"למה מה - אני פראייר?" לא בטוח שיש תשובה חד־משמעית, אך אומר כך: דעת התושבים בחו"ל על ישראל ועל עתידה נקבעת בראש ובראשונה על סמך ההיכרות האישית והפרטית שלהם עם "שגרירים" טובים או רעים של מדינתנו. דעת האדם הפרטי מחלחלת לדעת מקבלי ההחלטות ולבסוף יכולה להשפיע על היחס שאותו אנו מקבלים.
לישראל יש 100 נציגויות בעולם ויותר מ־4 מיליון אזרחים היוצאים בכל שנה לחו"ל. אזרחים אלו - אם יהיו ערים להשלכות התנהגותם - יכולים לסייע רבות להסברה הישראלית ולתדמית המדינה.
עמותת "שגרירים של רצון טוב" הוקמה על ידי ישראלים שאכפת להם במיוחד. אנשי עסקים, מנהיגי סטודנטים, אנשי חינוך, אמנים, אנשי תקשורת ורבים אחרים המאמינים שצריך לגרום למהפכה התנהגותית שתתרום לאיכות חיינו ועתידנו.
השינוי אפשרי, עלינו להילחם בתדמית השלילית שנוצרה כמשל לאויב העומד בשערי המדינה, אך כאן אין שום צורך להשתמש בנשק או באלימות, להפך - אנו מאמינים שאם נחייך יותר, נהיה סובלניים ונספור עד 10 לפני שאנו כועסים או מגיבים, דברים ייראו אחרת. מילות הקסם תודה, בבקשה וסליחה הן הפתרון. זיכרו - אפשר גם אחרת, יצגו אותנו בכבוד.
הכותב הוא מייסד שותף לעמותת "שגרירים של רצון טוב" עם יובל לימון