"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
חרדים לגוש קטיף
גם אם אף אחד מהם לא ילך להתיישב בנווה דקלים החדשה, רוב גדול מקרב מצביעי יהדות התורה תומכים מובהקים בעמדות הימין • ההתעלמות של גפני תמוהה
הדרישה עצמה היא מסוכנת. הכנס בבנייני האומה | צילום: אורן בן חקון

חרדים לגוש קטיף

גם אם אף אחד מהם לא ילך להתיישב בנווה דקלים החדשה, רוב גדול מקרב מצביעי יהדות התורה תומכים מובהקים בעמדות הימין • ההתעלמות של גפני תמוהה

קובי אריאלי
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

מפלגת יהדות התורה על שני חלקיה, אגודת ישראל ודגל התורה, סיפקה השבוע חלון הצצה קטן אל בין בתריה, אלא שמבחינתי ההצצה הזאת הסתיימה במפח נפש ובאכזבה רבתי.

ויכוח ניצת בין שני חלקי המפלגה. הוא היה כנראה רק טריגר לעוינות מסוימת שמצויה שם בימים אלה בעקבות הבחירות המוניציפליות, אבל הוא הצליח להבעיר אש קטנה.

יו"ר אגודת ישראל, שר השיכוןיצחק גולדקנופףמאגודת ישראל, טרח והשתתף בכנס ההתיישבות ברצועת עזה שארגנו מפלגות הימין החזק. הוא עמד על הבמה ונשא דברים נוקבים, שמהם השתמע שהוא תומך בשיבה להתיישבות ברצועת עזה, הזכיר את דברי רבי יצחק ברש"י הראשון על התורה, סיפר על ביקורו במוזיאון גוש קטיף והצהיר כי הוא ומפלגתו יתמכו בכל יוזמה ברוח זו של הכנסת.

זה היה נאום מנותק, שלרגעים נשמע כאילו מי שמשמיע אותו הוא שר שיכון של מדינה ידידותית בעולם שבא לבקר בישראל - האזכור של הביקור במוזיאון, הציטוט של דברי רש"י, ובעיקר הבעת עמדה פוליטית של יו"ר מפלגה על דעת עצמו ומבלי להיוועץ בשאר חבריה. ואולי אין דעת החברים נוחה מעמדה זו? ואולי היא נוחה, אבל האם מישהו שם מבין שהעיתוי אינו נכון?

ומעל הכל יש מידה לא מעטה של פתטיות בהתלהבות הגדולה של שר השיכון בסוגיית שיבה להתיישבות בגוש קטיף, שברור לגמרי כי אין אפילו מצביע אחד שלו שיבנה שם את ביתו, לא כל שכן שיילחם על הזכות הזו.

התגובה של דגל התורה, המיוחסת בעיקר לח"כ גפני, היא אכן דברים ברוח זו, אבל יש בה ובעיקר בניסוחה ("מה לנו ולסכסוך הפוליטי־מדיני הזה") הרבה מן ההיתממות ועצימת העיניים שמאפיינות את סגנונה של דגל התורה בכל פעם שעל הפרק סוגיות ביטחון ומדיניות.

העמדה הזו של "מה לנו ולזה" כבר אינה עמדה לגיטימית. היא מביישת. "מה לנו ולזה?" - דבר ראשון, החיים בישראל, זה לנו ולזה. אבל זה לא רק זה.

ההתעלמות של גפני מכך שרוב גדול מקרב מצביעיו, ובוודאי ובוודאי מקרב המפלגה המאוחדת, הם ימין מדיני קיצוני - היא אחיזת עיניים. גם אם אף אחד מהם לא ילך להתיישב בנווה דקלים החדשה, רוב גדול מהם תומך בעמדות הימין המובהק.

נכון שיש כמה שמאלנים שמשתעשעים באיזו כותרת עתיקה שמצטטת את הרב שך אומר "שטחים תמורת שלום", אבל זה היה בימים רחוקים ולא רלוונטיים, ואגב, גם אז זו היתה דעת מיעוט שהתבססה על הרצון להתבדל.

ההתעלמות של גפני מכך שרוב גדול מקרב מצביעיו, ובוודאי ובוודאי מקרב המפלגה המאוחדת, הם ימין מדיני קיצוני - היא אחיזת עיניים. גם אם אף אחד מהם לא ילך להתיישב בנווה דקלים החדשה, רוב גדול מהם תומך בעמדות הימין המובהק

יכולים ראשי דגל התורה להתבטא כאוות נפשם, הברית החרדית עם מפלגות הימין החזק איתנה מאי פעם. היא תמיד היתה חזקה.

עתה, לאחר שנות המחלוקת האחרונות ולאחר אסון 7 באוקטובר, היא ברזל יצוק. אפשר לדון מה בא קודם: התפיסות הביטחוניות־מדיניות הזהות, או ברית המיעוטים והקרבה הרעיונית בנושא יהדותה של המדינה.

כך או כך, נוכחותו של גולדקנופף בכנס ההתיישבות היתה אולי מיותרת, אבל טבעית מבחינתו לחלוטין.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קובי אריאלי

בעל טור במגזין

Load more...