מחבלי חמאס לדין: נדרשת חקיקה מיוחדת

חוקרי משטרת ישראל עמלים על איסוף ראייתי מעמיק, בהנחיית הפרקליטות, לצורך הכנת כתבי אישום משמעותיים נגד מחבלי הנוח'בה, האחראים לתכנון ולביצוע טבח 7 באוקטובר.

עם זאת, עדיין לא ברור כיצד תתמודד מערכת המשפט הישראלית עם העמדתם לדין.

שתי אפשרויות שלא מצריכות חקיקה או התאמות מיוחדות הן העמדה לדין בבתי דין צבאיים, או בהליך פלילי בהתאם לדין הקיים. לאפשרויות אלה יש חסרונות משמעותיים. למשל, ניתן לחדש את בית הדין הצבאי המיוחד. כמו כן, המשפט הצבאי מתנהל מכוח תקנות ההגנה המנדטוריות, שבהן אין עבירות רצח, אונס וביזה, אלא עבירות כגון אחזקת נשק ושימוש בנשק או בחומר נפיץ. חיסרון נוסף הוא שהאמון הבינלאומי שיינתן להכרעות בית המשפט הצבאי יהיה נמוך, כי הצבא הוא זה שנלחם בהעמדה לדין. באמצעות הליך פלילי קיים ניתן להסתמך על כמה חוקים - למשל לגבי רצח בנסיבות מחמירות, אונס, עבירות רכוש והמאבק בטרור. להליך זה יש כמה חסרונות: התביעה תהיה חייבת להוכיח מעורבות של כל מחבל חמאס שמואשם מעבר לספק הסביר; מדובר במשפטים שעלולים להתנהל במשך שנים; ויש היעדר כוח אדם - לצורך קיום המשפטים בסוג העבירות הנ"ל נדרש הרכב של שלושה שופטים, ואין בנמצא תקנים של לפחות 600 שופטים מחוזיים.

עם זאת, הליך פלילי יסייע למתג את ישראל כשומרת חוק וכמנהלת מערכת משפט אובייקטיבית. לכן, נדמה כי האפשרות הנכונה ביותר היא להתבסס על המשפט הפלילי, ולחוקק חוק ייעודי עבור העמדה לדין של פושעי חמאס ועוזריהם, בדומה לחקיקה שהעמידה לדין פושעים נאצים כמו אייכמן ודמיאניוק.

מחבלי חמאס יואשמו, בין השאר, ברצח בנסיבות מחמירות, תקיפה, אונס בדרגה הגבוהה ביותר, כליאה וסחר בבני אדם. מדובר בעבירות קשות בכל מערכת משפט, בישראל ובעולם. חוק ייעודי יאפשר לישראל להציג לעולם את הפשעים שבוצעו במסגרת משפט צדק. במקביל, ייעשו להיות ניסיונות לערער את הלגיטימציה שלו, כפי שטענו בעבר אייכמן ודמיאניוק. שניהם טענו שהחוק לא חל עליהם משום שחוקק לאחר שבוצעו העבירות, מעבר להיותם בורג קטן במערכת ולעובדה שרק ביצעו הוראות (דמיאניוק גם טען לטעות בזיהוי).

קשיים נוספים עלולים להיות ראייתיים ומשפטיים. ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי חוקרי המשטרה מודעים לבעייתיות שבהצגת הראיות, ולכן הם נעזרים ב־200 אלף תמונות וסרטונים וב־2,000 עדויות כדי לגבש ראיות, כך שהפרקליטות תגיש כתבי אישום מפורטים ומרשיעים. כמו כן, ככל שהחוק יתבסס על מנופים שקיימים כבר כעת בחוק העונשין ובחוק המאבק בטרור והעבירות הנלוות לו, ניתן יהיה להתמודד עם טענות לחוסרים ראייתיים, ולהרשיע גם ללא הצורך להוכיח את מלוא המעורבות של כל מחבל בכל יסודות העבירה.

התביעה תהיה חייבת להוכיח מעורבות של כל מחבל חמאס שמואשם מעבר לספק הסביר; מדובר במשפטים שעלולים להתנהל במשך שנים; ויש היעדר כוח אדם - לצורך קיום המשפטים בסוג העבירות הנ"ל נדרש הרכב של שלושה שופטים, ואין בנמצא תקנים של לפחות 600 שופטים מחוזיים

סוגיה נוספת ורגישה היא עונש המוות. כאמור, בתי דין צבאיים רשאים להטיל עונש מוות, וגם החוק הייעודי נדרש לאפשר לשופטים לקבוע עונש כזה. אבל ברור כי כל עוד נמצאים חטופים ברצועת עזה לא ניתן יהיה להטיל עונש מוות, מחשש לפגיעה במו"מ.

אירועי 7 באוקטובר דומים יותר לשואה מאשר לכל רצח לאומני אחר, מבחינת כמות וסוג הפשעים, דרך הביצוע, וגם הצורך הראייתי להוכיח אותם. ניהול המשפט של מחבלי חמאס באופן דומה למשפטים של אייכמן ודמיאניוק יציג לעולם את זוועות חמאס באמצעות עדויות. ככל שישראל תבחר את הדרך המשפטית הנכונה להעמיד לדין את מחבלי חמאס, שתכלול גם פומביות ושקיפות הדיונים, כך תשכיל להרשיע את המחבלים ולהוכיח ציבורית את הזוועות שביצעו, בוודאי כשאנו כבר נתקלים בניסיונות הכחשה מטעם חמאס ותומכיו.