רופאים, חולים ומומחים יכולים להעיד לכאן ולכאן על טיב ההחלטה להעביר 65 מיליון שקלים למימון טיפולי שיניים עבור ילדים. אך אנו, האזרחים, צריכים להבין כי ההחלטה היא בעיה של שיטת ממשל הפוגעת בבריאות אחרת - הבריאות החברתית-כלכלית שלנו. על פי הנתונים, עלות טיפולי שיניים לילדים היא 250 מיליון שקלים בשנה. אין פלא. חשיפה מוגזמת של פעוטות וילדים לממתקים ולמאכלים מרובי שומן וסוכר יצרה תופעות שלא ידענו מעולם: מחלות לב, סוכרת שהיתה נדירה לפני גיל 40 והפכה נפוצה יותר ויותר אצל בני נוער, טיפולי שיניים שהיו נהוגים אצל מבוגרים הפכו לטיפולים לילדים, וטיפולי שיניים לילדים הפכו לטיפולי שיניים לפעוטות - מושג שלא היה קיים כמעט בעבר. הרגלי החיים הגרועים הללו עולים למדינה, לקופות החולים ולחברות הביטוח סכומי כסף אדירים הנאמדים אפילו במיליארדים. הפרמיה, כמובן, עלינו. ההשקעה במניעה מראש של תופעות אלה היא שולית עד אפסית. מי שעוסק במניעה מרגיש שהוא נלחם בטחנות רוח. הנה כמה תסריטים דמיוניים, בתחום הבריאות בלבד, למדינה שבה מניעת מחלות היתה אג'נדה משמעותית: המחקרים מצביעים על ספורט כ"דוחה" מחלות ומונע אותן. עכשיו, תארו לעצמכם שקופות החולים היו מקימות מועדוני כושר ומעניקות הנחות למי שמתאמן בקביעות על פי בדיקתן; רשויות הספורט היו מטילות את עיקר כובד משקלן התפעולי והכספי על ספורט עממי; ומשרד החינוך היה אוכף את חוזר המנכ"ל, אוסר אירועים עמוסי ממתקים ושומנים בבית הספר וסוגר את המזנונים שאינם עומדים בתקנות; משרד הבריאות היה משקיע בעידוד הנקה, המוכחת על ידי מאות מחקרים כדבר בריא ומונע מחלות (ואפילו מקטין משמעותית את הסיכוי לסרטן שד אצל המיניקות). בכל המהלכים הללו יש כל היתרונות, ולא רק בריאותיים; גם כלכליים-חברתיים: האזרח היה מרוויח בריאות וגם חוסך בהוצאותיו - אלה הם מהלכי רווחה ממדרגה ראשונה משום שהם מסייעים לעניים להיות פחות עניים ויותר בריאים, ובטווח הארוך הם היו חוסכים למדינת ישראל סכומי כסף כמעט דמיוניים שניתן היה להשקיעם בדברים נחוצים. המהלכים האלה היו מאומצים בהתלהבות על ידי הנבחרים אלמלא בעיה אחת: ילד אינו הופך למבוגר בתוך ארבע שנים, פעוט שינק מחלב אמו אינו גדל למבוגר בריא אלא לאחר דור, ומכיוון שלא ניתן לראות תוצאות אלא בעוד חמש עד 20 שנים - איזה נבחר ציבור ישקיע בכך- שרים ומקבלי החלטות רוצים לעיתים, אך לרוב אינם יכולים לחשוב, כנראה, במושגים רחוקים. זו אינה בעיה של בריאות אלא בעיה של בריאות השלטון. תרבות של חשיבה אסטרטגית לטווח ארוך חייבת להיות חלק בלתי נפרד מכל ממשל, מכל משרד ממשלתי. יש שיאמרו כי רק שינוי שיטת השלטון בישראל יכול לשנות את המצב בנושא זה. ייתכן, אך בינתיים, כפשרה, אני מציע שאנו נמלא את תפקידנו, כחברה אזרחית. אנחנו, שאיננו מוחלפים כל ארבע שנים, נוכל לפעול להטמעת השינויים לטווח ארוך על ידי ארגונים אזרחיים. על הנבחרים יהיה מוטל רק התפקיד ה"צנוע" של קבלת הרעיונות והטמעתם...
