חופש העיתונות בישראל

במשך יותר משנתיים אני קוראת את "ישראל היום". כחובבת עיתונים וכמי שמעריכה את חשיבות התקשורת, שמחתי על כך שהצטרף לרשימת העיתונים בישראל עיתון חדש. עבורי, אזרחית פשוטה, הקריאה ב"ישראל היום" היא חוויה מעשירה. מדובר בעיתון שונה מהשטנץ הרגיל. הוא קצר, קולע, מדויק וניגש לעניין עצמו. לכן שמחתי לגלות כי העיתון מתחיל להדפיס גם מוספי סוף שבוע.

אולם כשפתחתי את הטלוויזיה באמצע השבוע שעבר וצפיתי בתוכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון, נדהמתי לראות את חבר הכנסת יואל חסון מתגאה בהגשת הצעת חוק שכל מטרתה היא לפגוע ב"ישראל היום". חסון ניסה להסתיר את כוונתו, בהסבירו שכל מטרתו היא לאסור על בעל דרכון זר להחזיק בעיתון בישראל, אבל תכלס - הוא מנסה לסגור עיתון בישראל.

רוב המשתתפים בתוכנית חיוו את דעתם הנחרצת נגד הניסיון לפגוע בחופש העיתונות ובחופש הדיבור, אבל חסון המשיך להתגאות בהצעתו.

מה שמוזר הוא שחסון כאילו מדבר מתוך רצון להגן על מדינת ישראל מפני בעלים זר, אבל אותו בעלים של "ישראל היום", שלדון אדלסון, זכה בדיוק באותו השבוע בפרס החשוב, פרס הרצל, המוענק לעיתים רחוקות בלבד על ידי ארגונים יהודיים בארה"ב לאדם שתרומתו לציונות משמעותית ביותר. במהלך 100 השנים האחרונות זכו בפרס הזה רק 18 אישים.

ואני מרשה לעצמי לשאול כיצד חבר כנסת מעז להציע - לכאורה מתוך טובת הציונות והמדינה - לשלול מציוני ותיק את זכותו לתמוך גם בעיתון ישראלי? האם חסון מתכוון למנוע מאדלסון תמיכה במפעלים ציוניים חשובים כמו פרויקט "תגלית" או "יד ושם"? הרי לכאורה גם תמיכה במפעלים אלו יכולה להקנות השפעה למי שחסון מכנה "זר".

אבל חסון חשף את כוונתו האמיתית כשהוציא את דיבת העיתון רעה. הוא אמר ש"ישראל היום" תומך בעמדותיו של ראש הממשלה (אגב, רוב העם תומך בהן, האם חסון מציע לסגור לעם את הפה-). ובכן, אילו חסון היה טורח לקרוא כמוני את העיתון בכל יום ולא מתעסק רק ברכילויות, הוא היה נוכח לדעת שאישים מכל הקשת הפוליטית מקבלים בו במה בקביעות, בהם אנשי שמאל מובהקים כיוסי ביילין, יהושע סובול, עוזי ברעם ועוד ועוד.

ברצוני להזכיר לחסון כי במדינה דמוקרטית, מגוון של אמצעי תקשורת הוא דבר הכרחי. הניסיון לסתום פיות מתאים למשטרים אחרים.

הכותבת מתגוררת בתל אביב

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו