האם תבחר איראן ללכת על הסף הגרעיני ולא לחצות אותו? נראה שלא. יש כמובן היגיון רב במדיניות של פיתוח אופציה גרעינית עד לשלביה האחרונים תוך הימנעות מהשלמתה לכלל יכולת גרעינית מבצעית, שכן היא מהווה הרתעה ללא גביית מחיר מצד הקהילה הבינלאומית. יש אף פרשנים הטוענים כי כל רצונה של איראן הוא בהשגת היוקרה הבינלאומית של היותה מעצמה גרעינית, ולפיכך עצירתה על הסף מתבקשת ממש. אולם ההיסטוריה מלמדת שהסטטוס של "מדינת סף" אינו יציב: מדינות המסוגלות לכך נוטות לחצות אותו, שכן הן הדינמיקה החיצונית והן זו הפנימית ידחפו אותן לרוב אל עברו השני. המקרה האיראני לא נראה שונה: האינטרסים בתוך המדינה דוחפים להמשך פיתוח, כמו גם מאמציו הבלתי נלאים של אחמדינג'אד לבסס את נושא הגרעין כשאלה של יוקרה בינלאומית ולהשתמש בו בפוליטיקה הפנים-איראנית. בסביבה החיצונית מעמד הסף לא יספק לאיראן הרתעה מפני מתקפות פתע. הנחת העבודה כאן חייבת להיות כי איראן פועלת כל העת לחציית הסף, שכן הרקורד שלה כמדינה שחותרת בהצלחה לפיתוח יכולות גרעיניות בחסות הלגיטימציה של מסגרות בינלאומיות מחייב ניטור מתמיד של הפעילות האיראנית. זאת, במיוחד לאור העובדה שבמסגרות הקיימות מדינה יכולה למצוא דרכים לגיטימיות לכאורה לפתח יכולות גרעיניות. כך, למשל, ניתן כיום להעשיר אורניום בנימוקים שונים גם עד לרמות של 90 אחוזים ויותר, כמו במקרה של דלק בהעשרה גבוהה לכורי מחקר. בקונסטלציה הנוכחית דבר אינו מונע מאיראן להמשיך להכחיש את כוונות פרויקט הגרעין שלה ולבנות דווקא בסתר יכולת גרעינית מבצעית. מנקודת המבט האיראנית, אין כרגע טעם בחציית הסף הגרעיני באופן מובהק ומוצהר תוך כדי העמקת המשבר עם הקהילה הבינ"ל והגברת הלחץ הבינלאומי נגדה, וייתכן בהחלט כי תמשיך "ללכת על הסף" במישור המוצהר על מנת לנסות לקנות זמן להרחבתו ולביסוסו של המערך הגרעיני שלה. בסיכומו של דבר, במישור התפיסתי, מבחינתה של ישראל הגעתה של איראן למעמד של "מדינת סף" כמוה כחציית הסף הגרעיני - כך או כך, על ישראל ומדינות המערב להתחיל לחשוב על איראן לא כעל מדינה מתגרענת, אלא כעל יריבה גרעינית. הכותבת היא דוקטורנטית באוניברסיטת מרילנד בנושאי הרתעה גרעינית
