חשיפת פרשת האונס השבוע, לפיה לכאורה 13 תלמידים אנסו נערה אחת, מעלה בעוצמה את שאלת מעורבות ההורים ועד כמה אנחנו ההורים מכירים את ילדינו. בנוסף היא מגבירה את השימוש במושג "בני טובים", הן על ידי התקשורת והן על ידי הוריהם של החשודים, שלקחו חלק במקרה המזעזע שאירע בשכונה צפונית בתל אביב. אבל מי הם "בני הטובים" בעצם? האם הכוונה למשפחות בעלות נכסים? האם הכוונה לרקע סוציו-אקונומי גבוה? להורים משכילים? האם מדובר באנשים שחיים בצפון תל אביב? בשכונות מבוססות- אלא שכל צורות הייחוס האלה אינן בהכרח המודל האולטימטיבי לפשט את הסיפור. בני טובים - לפחות לפי ההגדרה המסורתית החוזרת על עצמה באמצעי התקשורת - מתברר, אינם חסינים ממעשים שפלים ונתעבים ואינם נותנים מענה לאתגרים בחינוך ובגידול ילדים. כמו שמתברר בפעם המי יודע כמה, רקע סוציו-אקונומי גבוה והורים משכילים אינם ערובה מפני כשלים בחינוך. או שאולי הכוונה במונח "בני טובים" היא לילדים להורים נורמטיביים? הורים שידחו על הסף אפשרות שילדיהם יהיו מעורבים בפרשה אפלה כמו זו של האונס הקבוצתי- אם אלה הם פני הדברים, יש רק שתי אפשרויות: או שברור כי הוריהם של הילדים החשודים במעשה אינם מכירים את ילדיהם, או שההורים עצמם אינם הורים לבני טובים. כך או כך, שתי האפשרויות מצביעות על כך שההורים והילדים חיים בשני עולמות מקבילים שכנראה כבר לא ייפגשו. ההורים אינם יודעים לאן ילדיהם יוצאים, מי הם חבריהם, מהו מעמדם החברתי, אילו משקאות ומזון הם צורכים, לאילו תכנים הם נחשפים ובאילו אתרי אינטרנט הם מבלים. הם אינם מכירים את ילדיהם או את חוויית הילדות של ילדיהם. לאחר התפוצצות פרשות מזעזעות כאלה הורה נורמטיבי חושב על עצמו כהורה פוטנציאלי של הקורבן. עשו עם עצמכם חסד, ונסו לחשוב במונחים של הורי הנערים החשודים: גם כהורי החשוד העיקרי שהנהיג את מעשי ההתעללות, וגם כהורי הנערים שנגררו וביצעו את המעשים המזוויעים. הזרקור בפרשה העצובה הזאת צריך להיות מופנה בראש ובראשונה לבתים ולמשפחות הילדים. ההורים צריכים להרגיש בשינויי התנהגות, הם צריכים להיות מעורבים בחיי ילדיהם, לשאול, לחקור, לחפור. ההורים צריכים לקבל אחריות על ילדיהם ועל מעשיהם, להזהיר אותם מפני סכנות, להבהיר להם שמה שהם חווים ונחשפים אליו הוא הנורא מכל. הורים צריכים לחנך את ילדיהם שלהיות "שטינקר" זה לא תמיד ולא בהכרח התנהגות בלתי ראויה. הם חייבים לחנך אותם שבמקרים שהם רואים מעשה שלא היו רוצים שיעשו להם - חובה עליהם "להשתנקר", אחרת הם שותפים למעשה הנורא. כך, בעתיד הוריהם של "בני טובים" יוכלו להציל את ילדיהם ואת עצמם אם יתאמצו להיכנס לחייהם ולנשמתם של ילדיהם ולהבין את הקושי והמורכבות של חוויות גיל ההתבגרות, יזהו את הסימפטום, ויעשו כל דבר כדי למנוע התנהגויות שאינן נורמטיביות. זה אפקטיבי, נכון וזול יותר מאשר לנסות להתמודד ביום שאחרי עם התוצאות. זו מהות ההורות. אי אפשר להשאיר את האחריות והעבודה רק למחנכים, למורי בית הספר, לתלמידי הכיתה, לחברים בתנועת הנוער ולעובדת הסוציאלית של העירייה. בני טובים הם ילדים להורים שמקבלים אחריות על ילדיהם ומוקיעים התנהגות שאינה נורמטיבית ופוגעת באחרים.
