הערב אצפה בגמר המונדיאל עם עוד כ-1,500 הולנדים וישראלים אוהדי הולנד. זהו רגע מתאים לכתוב כמה מילים על כמה אנחנו - העם ההולנדי והעם הישראלי - דומים אלו לאלו. כמו ישראל, גם אנחנו מדינה קטנה, וכמו ישראל אנחנו מאוימים מאז ומתמיד על ידי הסביבה שלנו: ישראל על ידי שכנותיה ואנחנו על ידי כוחות הטבע (הים). גם הפתרון שישראל ואנחנו מצאנו לבעיה זו דומה במהותו, בלית ברירה כבשנו את האיום. גם בכדורגל אנחנו דומים! נכון, זה נשמע מצחיק בהתחשב בכך שאנחנו נתמודד היום בגמר גביע העולם וישראל בכלל לא הגיעה לטורניר, אך יש בזה לא מעט מן האמת. בהולנד מצפים תמיד מהנבחרת לנצח בכל טורניר, בדיוק כמו שבישראל אני שומע בתחילת המוקדמות שוב ושוב את ההצהרה/ציפייה: "הפעם אנחנו בטוח עולים", תוך התעלמות מוחלטת מהציפיות הלאומיות של היריבות שהוגרלו לאותו בית, שלא לדבר על איכויותיהן. אנחנו שותפים שלכם לא רק בציפיות, אלא גם כמעט תמיד באכזבות שבאות בעקבותיהן. הפעם אני רוצה לבקש שהולנד תעשה התנתקות מהדימוי של "הכמעט לא" ותזכה בגביע היסטורי. אני בוחר במילה "התנתקות" כי בזמן ההתנתקות בישראל בחרו המתיישבים בצבע הכתום... מקרי? בהתחשב בדמיון בינינו, אני לא חושב כך. הכותב הוא עיתונאי הולנדי המתגורר בישראל
